גלל
גָּלַלעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | גלל |
| שורש וגזרה | ג־ל־ל |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא גִּלְגֵל, הסיע דבר ממקומו על ידי גלגולו.
- ”וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן“ (בראשית כט, פסוק ח)
- ”כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב“ (משלי כו, פסוק כז)
- גולל אור פני חושך וחושך מפני אור המעביר יום ומביא לילה ברכה ראשונה של תפילת ערבית
- כרך יריעה ארוכה במעגלים סביב עצמה או סביב מוט. "סגר" מגילת ספר.
- ”היה קורא בספר על האסקופה נתגלגל הספר מידו גוללו אצלו.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה ג)
- ”מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד בהן בתחלה“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ח)
- ומצוה בגדול לגוללו. הגולל ספר תורה גולל כנגד התפר, אבל לא כנגד היריעה (מסכת סופרים פרק ג הל יב)
- (ימאות) גָּלַל מִפְרָשׂ: אסף וקשר מפרש אל הסקריה (מפרש רוחבי), אל המנור (מפרש אורכי) או אל היתר (מפרש תוסף).
- "ואחר־כך פנה בקול גדול אל אנשי־הצוות: „לגלול את המפרשים העיליים, ולצמצם את העליונים, מלפנים ומאחור.“" (הרמן מלוויל, מובי דיק, מאנגלית: אהרן אמיר).
- "[...] הם אינם מטפסים למעלה, אלא כדי לצמצם או לגלול את המפרש הראשי [...]." (הרמן מלוויל, בילי באד. מאנגלית: עידית שורר)
גיזרוןעריכה
- 3. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
הסיט הצדה על ידי גלגול
|
גלל מפרש
|
ראו גםעריכה
שיט מפרשים
| הפעלת מפרשים: אסף (מפרש) • גלל • הוריד • הניף • העלה • הרתיע • כיוון • משך לאחור • מתח • נשא • פָּרַשׂ • צמצם • צמצם לגמרי • קָפַל • קשר • מיעט תפרושת כיווני הרוח: רוח נגדית (רוח פנים) • רוח קדמית (חדה, קהה) • רוח צד • רוח גבית • רוח מלאה |  |
| השורש גלל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
גְּלַלעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | גלל |
| הגייה* | glal |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | ג־ל־ל |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- מילת יחס. מה שגורם ומוביל לדבר אחר.
- ”נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ אדני אלהיך בְּכָל מַעֲשֶׂךָ “ (דברים טו, פסוק י)
- ”לחם גלל תודה, ואין תודה גלל לחם“ (בבלי, מסכת פסחים – דף יג, עמוד ב)
גיזרוןעריכה
- מן ג-ל-ל, ומציין קשר סיבתי, שדבר נגלל ונמשך בסיבת דבר מסוים.[1]
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
סימוכיןעריכה
- ↑ הואיל משה, מיכה ג, יב.
גָּלָלעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | גלל |
| הגייה* | galal |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ג־ל־ל |
| דרך תצורה | משקל קָטָל |
| נטיות | ר׳ גְּלָלִים |
- הפרשות המעיים של בעלי חיים.
- ”...וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרׇבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ“ (מלכים א׳ יד, פסוק י)
- ”רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת צפועי [צְפִיעֵי] הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם “ (יחזקאל ד, פסוק טו)
- ”וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים.“ (צפניה א, פסוק יז)
- ”חטין היוצאין עם גללי בקר ושעורין היוצאין עם גללי בהמה אף על פי שחשב עליהן לאוכלן אין מטמאין טומאת אוכלין“ (תוספתא, מסכת טהרות – פרק ט, הלכה יג)
- כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה; ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה א
- אבן שיש.
גיזרוןעריכה
- בארמית גלל הוא אבן קשה כמו אבן שיש דוגמה: ”נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא“ (עזרא ו, פסוק ד) ”היינו דאמרי אינשי מכתבא גללא בזע“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף כב, עמוד ב) תרגום: זהו שנוהגים בני אדם לומר המחרט את השיש קורע. המפרשים על פי דרך התלמוד במסכת בבא קמא מפרשים את הפסק במלכים "כאשר יבער הגלל" שמדובר בשן הבהמה שהוא מבער ומכלה את התבואה.
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: dung
| השורש גלל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|