שן

שֵׁןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שן
הגייה^*	shen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־נ־ן
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	שֵׁן־ גם שֶׁן־; ר׳ שִׁנַּיִם, שִׁנֵּי־

שניים של בן־אדם

מבנה סיבי עצמוני קשיח הנכלל (בדרך כלל) בתוך סט מסודר בפה או לסת הברייה ומשמש לחיתוך ולעיסה של מזון.
- נפלה לי שן בעת שלעסתי מסטיק.
- ”כִּי-גוֹי עָלָה עַל-אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ“ (יואל א, פסוק ו)
בליטה דמוית שן.
שנהב, החומר ממנו עשויות שני הפילים.
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא-שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז“ (מלכים א׳ י, פסוק יח))
- ”הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשׂוֹתָ֑ם וְאֹכְלִ֤ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק“ (עמוס ו, פסוק ד)