שן
לערך העוסק בשַׁן, פועל בציווי; ראו צורת העבר, ישן.
שֵׁן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שן |
| הגייה* | shen |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | שׁ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
| נטיות | שֵׁן־ גם שֶׁן־; ר׳ שִׁנַּיִם, שִׁנֵּי־ |
- מבנה קשיח דמוי עצם, אשר רבים כמותו סדורים בפה, על־גבי הלסתות, והם משמשים לחיתוך ולעיסת המזון.
- ”חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן; וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב.“ (בראשית מט, פסוק יב)
- ”הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם, טֶרֶם יִכָּרֵת; וְאַף יהוה חָרָה בָעָם, וַיַּךְ יהוה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.“ (במדבר יא, פסוק לג)
- ”כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם; כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו.“ (משלי י, פסוק כו)
- ”שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן־הָרַחְצָה; שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם.“ (שיר השירים ו, פסוק ו)
- נפלה לי שן בעת שלעסתי מסטיק.
- בליטה דמוית שן (1).
- ”וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת־הָעָם, כָּל־אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח; וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ־הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ.“ (שמואל א׳ ב, פסוק יג)
- ”מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתָּכוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת טבול יום – פרק ד, משנה ו)
- לשון המקרא החומר ממנו עשויות השניים (1).
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל; וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז.“ (מלכים א׳ י, פסוק יח)
- ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ, קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן; בַּת אֲשֻׁרִים, מֵאִיֵּי כִּתִּים.“ (יחזקאל כז, פסוק ו)
- ”הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם; וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק.“ (עמוס ו, פסוק ד)
גיזרון
עריכה- המילה משותפת למספר לשונות שמיות. כגון; ערבית, سِنّ (סִןּ); ארמית, ܫܢܐ (שִׁנָּא); געז, sən) ስን); אכדית, šinnu; אוגריתית, šn) 𐎌𐎐)
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה עצם בפה
|
