שן
לערך העוסק בשַׁן, פועל בציווי; ראו צורת העבר, ישן.
שֵׁן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שן |
| הגייה* | shen |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | שׁ־נ־ן |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל |
| נטיות | שֵׁן־ גם שֶׁן־; ר׳ שִׁנַּיִם, שִׁנֵּי־ |
- מבנה סיבי עצמוני קשיח הנכלל (בדרך כלל) בתוך סט מסודר בפה או לסת הברייה ומשמש לחיתוך ולעיסה של מזון.
- בליטה דמוית שן.
- שנהב, החומר ממנו עשויות שני הפילים.
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל; וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז.“ (מלכים א׳ י, פסוק יח)
- ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ, קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ־שֵׁן; בַּת אֲשֻׁרִים, מֵאִיֵּי כִּתִּים.“ (יחזקאל כז, פסוק ו)
- ”הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם; וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק.“ (עמוס ו, פסוק ד)
