שן

שֵׁןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שן
הגייה^*	shen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־נ־ן
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	ר׳ שִׁנַּיִם; שֵׁן־ גם שֶׁן־, ר׳ שִׁנֵּי־; כ׳ שִׁנּוֹ, שִׁנָּיו

שיניים

עצם בפה המשמשת ללעיסה או לנגיסה.
- נפלה לי שן בעת שלעסתי מסטיק.
- ”כִּי-גוֹי עָלָה עַל-אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ“ (יואל א, פסוק ו)
בליטה דמוית שן.
שנהב, החומר ממנו עשויות שני הפילים.
- ”וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא-שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז“ (מלכים א׳ י, פסוק יח))