חף
חַף
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | חף |
הגייה* | khaf |
חלק דיבר | שם־תואר |
מין | זכר |
שורש | ח־פ־ף |
דרך תצורה | |
נטיות | נ׳ חַפָּה; ר׳ חַפִּים, חַפּוֹת |
- לשון המקרא נקי מחטא.
- עברית חדשה חַף מִ־: שאין בו כלל, נָקִי לְגַמְרֵי מִ־.
- ”בית הספר שלנו חף מכל אשמה. חף מכל השפעה. חף מכל יכולת להשפיע. בקושי הוא נושם ומספיק להכין לבחינות הבגרות.“ (אליבי לבית הספר?, מאת ס. יזהר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ומי יתהלל לאמר: זך אני מטעות? חף אני משבוש?“ (אלה תולדות יש"ר, מאת יצחק בר לוינזון, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מילה יחידאית במקרא. קרוב אל יחף.
פרשנים מפרשים
עריכה- לדעת רש"י אף חָף חָפַף משורש נקיות. לדעת האבן עזרא לשון כיסוי (כיסוי עוון).
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהחָף
עריכהניתוח דקדוקי - פועל | |
---|---|
כתיב מלא | |
שורש וגזרה | ח־פ־ף |
בניין |
- לשון חז"ל שפשף גוף בחוזק לנקיון.
- ”תלתן של תרומה שחפה בה בת כהן ראשה אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה אבל מעגנת שערה בשערה“ (תוספתא, מסכת תרומות – פרק י, הלכה ד)
- "אֶת זְהַב־תַּלְתַּלַּי בַּנַּחַל אָחֹף / אֶרְאֶה אֶת פָּנַי בַּנַּחַל." (נחל שלי, מאת לאה גולדברג)
גיזרון
עריכה- לשון חז"ל גם חָפַף.
- לדעת רש"י השורש מבטא נקיון כמו במילה המקראית חַף.
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: word