משמע 1,2 'ניב = דיאלקט, מטבע לשון': במשמע המקורי, ניב הוא 'פרי, תנובה'[4], מהשורש נ-ו-ב 'צמח, הביא פרי', ראו המילים הֵניב (פרי), תנובה. בהשפעת הפסוק בישעיהו נז יט, המילה ניב התקבלה כקיצור של "ניב שפתיים", כלומר "פרי שפתיים", ומשם ההוראות "ביטוי" ו"דיאלקט".
המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק הבא: ”בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו“ (ישעיהו נז, פסוק יט), כאן בהוראה של זרימה או תנועת שפתיים. בהוראה זו המילה מופיעה פעמיים בתלמוד הבבלי, במסכת חולין דף קב"ח ע"ב, ובמסכת גיטין דף נ"ו ע"א.
משמע 3 'ניב = שן': מהארמית נִיבָא, בהוראת שין חדה, שנהב, או גיד, שמתרגמת את המילה מַלְתָּעָה(=מַלְתָּעָה) (ולא המילה שן) בתרגום הארמי לפסוק: ”אֱלֹהִים, הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ, מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהוָה“ (תהלים נח, פסוק ז), מופיעה ארבע פעמים בתלמוד הבבלי ופעמיים במדרש בהוראה זו (על פי המילון של מרקוס יסטרוב).
