נִיבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ניב
הגייה* niv
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש נ־ו־ב
דרך תצורה משקל קִיל
נטיות ר׳ נִיבִים; נִיב־, ר׳ נִיבֵי־
 
חתול פותח את פיו וחושף את ניביו החדים.
  1. עברית חדשה ביטוי או מטבע לשון שאין להבין כפשוטו.
  2. עברית חדשה בת־לשון; סגנון דיבור מיוחד לאזור גאוגרפי או לאוכלוסיה מסוימת.
    • השפה הארמית נחלקת לכמה ניבים, כולל ארמית מקראית, ארמית בבלית, ארמית גלילית, סורית, וארמית חדשה.
  3. לשון ימי הביניים שן חותכת ארוכה או חדה. באדם מספרן 33 ו־43 בלסת התחתונה, 13 ו־23 בלסת העליונה.
    להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
    רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
  4. שם פרטי לזכר

גיזרוןעריכה

  • משמע 3 'ניב = שן': מקביל לארמית נִיבָא[1][2], סורית ܢܺܝܒ݂ܳܐ (נִיבַא), ערבית ‫ناب‬ (נַאבּ) משורש نيب (ניבּ),[3] במשמעות זהה.
  • משמע 1,2 'ניב = דיאלקט, מטבע לשון': במשמע המקורי, ניב הוא 'פרי, תנובה'[4], מהשורש נ-ו-ב 'צמח, הביא פרי', ראו המילים הֵניב (פרי), תנובה. בהשפעת הפסוק בישעיהו נז יט, המילה ניב התקבלה כקיצור של "ניב שפתיים", כלומר "פרי שפתיים", ומשם ההוראות "ביטוי" ו"דיאלקט".
  • המילה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק הבא: ”בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יְהוָה וּרְפָאתִיו“ (ישעיהו נז, פסוק יט), כאן בהוראה של זרימה או תנועת שפתיים. בהוראה זו המילה מופיעה פעמיים בתלמוד הבבלי, במסכת חולין דף קב"ח ע"ב, ובמסכת גיטין דף נ"ו ע"א.
  • משמע 3 'ניב = שן': מהארמית נִיבָא, בהוראת שין חדה, שנהב, או גיד, שמתרגמת את המילה מַלְתָּעָה(=‏מַלְתָּעָה‎) (ולא המילה שן) בתרגום הארמי לפסוק: ”אֱ‍לֹהִים, הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ, מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ יְהוָה“ (תהלים נח, פסוק ז), מופיעה ארבע פעמים בתלמוד הבבלי ופעמיים במדרש בהוראה זו (על פי המילון של מרקוס יסטרוב).

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

  קטגוריית ניבים