לָשׁוֹןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא לשון
הגייה* lashon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש ל־שׁ־ן
דרך תצורה משקל קָטוֹל
נטיות לְשׁוֹן־; ר׳ לְשׁוֹנוֹת; כ׳ לְשׁוֹנִי
 
לשונו של חתול
  1. שריר בגופם של בני־אדם ובעלי־חיים הממוקם בפה, אשר אחראי לחוש הטעם ואצל האדם משתתף בפעולת הדיבור.
    • ”תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי“ (תהלים קלז, פסוק ו)
  2. דבר המתאפיין בהיותו צר וארוך, כגון: רצועה, חבל ארץ, או ים.
  3. שפה.
    • ”כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל-הָעָם הַזֶּה.“ (ישעיהו כח, פסוק יא)
    • ”אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְישְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ-שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.“ (מיכה ו, פסוק יב)
    • לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.“ (משלי טו, פסוק ב)
    • ”...אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.“ (אסתר א, פסוק כב)
    • ”לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.“ (משנה, מסכת שקליםפרק ז, משנה א)
    • "אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית, כתב בכל לשונות, בכל כתבים, לא יקרא בה, עד שתהא כתובה אשורית." (מסכתות קטנות, מסכת סופרים, פרק א, הלכה ז)

גיזרוןעריכה

  • המילה משותפת לשפות שמיות רבות; אכדית: lišānu, ארמית: ܠܫܢܐ (לִשָּׁנָא), יוונית עתיקה בהגיית גִלישָׂא γλῶσσα בהוראת לשון ,שפה . השוו, גלוסר) . ערבית: لِسَان (לִסָאן), געז: lǝs(s)an) ልሳን).
  • בשפות אפרו־אסייתיות אחרות (שאינן שמיות), המילה מופיעה ללא נ'; כך במצרית: ns, בהאוסה: harshe, ובשפות ברבריות: ilǝs.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: לשון
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לשונות