לשון
לָשׁוֹןעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | לשון |
| הגייה* | lashon |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר ונקבה |
| שורש | ל־ו־שׁ |
| דרך תצורה | משקל קַטְלוֹן |
| נטיות | לְשׁוֹן־; ר׳ לְשׁוֹנוֹת; כ׳ לְשׁוֹנִי |
- שריר בגופם של בני־אדם ובעלי־חיים הממוקם בפה, אשר אחראי לחוש הטעם ואצל האדם משתתף בפעולת הדיבור.
- דבר המתאפיין בהיותו צר וארוך, כגון: רצועה, חבל ארץ, או ים.
- הצלילים שמשמיע אדם והמתחברים למילים ולמשפטים המובנים לאחרים ובאמצעותם אפשר להעביר מידע.
- ”כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל-הָעָם הַזֶּה.“ (ישעיהו כח, פסוק יא)
- ”אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס וְישְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ-שָׁקֶר וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם.“ (מיכה ו, פסוק יב)
- ”לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת; וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת.“ (משלי טו, פסוק ב)
- ”...אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ.“ (אסתר א, פסוק כב)
- ”לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה. שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן, וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.“ (משנה, מסכת שקלים – פרק ז, משנה א)
- "אין כותבין לא עברית, ולא ארמית, ולא מדית, ולא יוונית, כתב בכל לשונות, בכל כתבים, לא יקרא בה, עד שתהא כתובה אשורית." (מסכתות קטנות, מסכת סופרים, פרק א, הלכה ז)
גיזרוןעריכה
- המילה משותפת לשפות שמיות רבות; אכדית: lišānu, ארמית: ܠܫܢܐ (לִשָּׁנָא), יוונית עתיקה: גִלישָׂא γλῶσσα (השוו גלוסר), ערבית: لِسَان (לִסָאן), געז: lǝs(s)an) ልሳን).
- בשפות אפרו־אסייתיות אחרות (שאינן שמיות), המילה מופיעה ללא נ'; כך במצרית: ns, בהאוסה: harshe, ובשפות ברבריות: ilǝs.
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
- שפה (3)
תרגוםעריכה
- אנגלית: tongue, language
- גרמנית: Zunge, Sprache
- ספרדית: lengua
- ערבית: لغة, لسان
- רוסית: язык
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: לשון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לשונות |