לשון חכמים
לְשׁוֹן חֲכָמִיםעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | לשון חכמים |
הגייה* | |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ל־ש־ן; ח־כ־ם |
דרך תצורה | צירוף |
נטיות |
- ניב של העברית שהגיע לשיא תפוצתו במאה הראשונה לסה"נ ועד המאה החמישית. זוהי שפת המשנה, התוספתא, התלמוד והמדרשים.
- ”לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קלז, עמוד ב)
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: Mishnaic Hebrew
קישורים חיצונייםעריכה
ערך בוויקיפדיה: לשון חכמים |