לשון חכמים
לְשׁוֹן חֲכָמִיםעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | לשון חכמים |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ל־ש־ן; ח־כ־ם |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | |
- ניב של העברית שהגיע לשיא תפוצתו במאה הראשונה לסה"נ ועד המאה החמישית. זוהי שפת המשנה, התוספתא, התלמוד והמדרשים.
- ”לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קלז, עמוד ב)
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: Mishnaic Hebrew
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: לשון חכמים |