| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
נובב
|
| שורש וגזרה |
נ־ו־ב
|
| בניין |
פִּעֵל
|
- לשון המקרא(יש לשכתב פירוש זה): גרם לאחר לדבר ולהביע בפיו ולהפיק מתוכו.
- ”כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת“ (זכריה ט, פסוק יז)
- המילה מפיעה פעם אחת במקרא.
- רש"י: אשר ינובב בתולות בניב שיר ושמחה (אפילו בתולות הבושות לדבר). ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה והוא יין משובח.
- אבן עזרא: מגזרת "ינובון בשיבה" (תהלים) (הפועל נב כמו הניב תנובה). והנכון מגזרת ניב שפתים [והפועל יוצא כמו שובב יקומם].
- מצודות: עניין דיבור כמו "ינוב חכמה" (משלי).
