דּוֹבֵבעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דובב
שורש וגזרה ד־ב־ב
בניין פִּעֵל
  1. גרם לאחר לדבר.
    • ”...דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.“ (שיר השירים ז, פסוק י)
    • הילד לא פצה את פיו עד שהמורה דובבה אותו.
    • המשטרה הכניסה מדובב לתא החשוד.
    • כדי לדובב את הסרט החדש, גויסה שורה של שחקנים מפורסמים.
  2. הָגָה דיבור לא רצוני, דיבור של מת.

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. מאותו שורש כמו דִבָּה.[1]
  • בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V באכדית, מצוי הפועל : "דָבְּאָּבֻּ" dabābu במשמעות לדבר,לאמור [2].
  • יש הגורסים בהקשר הקולנועי את הצורה דִּבֵּב, לפי המונח מאנגלית: dubbing, קיצור של double – כפיל.

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. אבן עזרא על שיר השירים ז' י': מרחש מלשון דבה.
  2. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ': 6