דּוֹבֵבעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דובב
שורש וגזרה ד־ב־ב
בניין פִּעֵל
  1. לשון המקרא גרם לאחר לדבר.
    • ”...דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.“ (שיר השירים ז, פסוק י)
    • הילד לא פצה את פיו עד שהמורה דובבה אותו.
    • המשטרה הכניסה מדובב לתא החשוד.
    • כדי לדובב את הסרט החדש, גויסה שורה של שחקנים מפורסמים.
  2. לשון חז"ל במישור החזותי:אדוות-מגע האצבע בנוזל,במישור הקולי-אקוסטי: הדהד,היזון-חוזר (בלעז:"אקו") [1].
    • ”...דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשָׁנִים - כְּכמר שֶׁל עֲנָבִים, מָה כֹּמֶר שֶׁל עֲנָבִים? כֵּוָן שֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו מִיָּד דּוֹבֵב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר“ (בבלי, מסכת יבמותדף צז, עמוד א)
    • ”שפתותיו דובבות בקבר“ (בבלי, מסכת יבמותדף צז, עמוד א)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. מאותו שורש כמו דִבָּה.[2] בכתובות תגלת פלאסר III, ובנו שלמנאסר V באכדית, מצוי הפועל  : "דָבְּאָּבֻּ" dabābu במשמעות לדבר, לאמור [3].
  • יש הגוזרים את תיבת דִּבֵּב העברית, עפ"י הצורה מאנגלית: dubbing, קיצור של double – כפיל.

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. הדהוד, בלשון חז"ל-מאוחרת נמשל ל:הָגָה או דיבור לא רצוני, דיבור היפנוטי,מילמול
  2. אבן עזרא על שיר השירים ז' י': מרחש מלשון דבה.
  3. THE ROYAL INSCRIPTIONS OF TIGLATH-PILESER III AND SHALMANESER V: AN AT-A-GLANCE AKKADIAN GLOSSARY OF THE RINAP 1 CORPUS (2011-2012) - Jamie Novotny, עמ': 6