לערך העוסק בכינוי גנאי לאדם טיפש; ראו דבע.

דִּבָּה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דיבה
הגייה* diba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ד־ב־ב
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ דִּבּוֹת; דִּבֵּת־, ר׳ דִּבּוֹת־
  1. דבר גנאי בלתי מבוסס.
    • ”אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן [...] וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם.“ (בראשית לז, פסוק ב)
    • ”וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יהוה.“ (במדבר יד, פסוק לז)
    • ”כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים, מָגוֹר מִסָּבִיב; בְּהִוָּסְדָם יַחַד עָלַי, לָקַחַת נַפְשִׁי זָמָמוּ.“ (תהלים לא, פסוק יד)
    • ”פֶּן־יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ; וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּב.“ (משלי כה, פסוק י)

גיזרון עריכה

  • לשון דיבור, לרוב לרעה ולגנאי (ראה מפרשים על הפסוק של בראשית שם, כדוגמת רש"י ריב"ש א"ע והרמב"ן).
  • מאכדית: dibbu – שמועה.

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

דֻּבָּה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דובה
הגייה* (1) duba

(2) duba

חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ד־ב־ב
דרך תצורה משקל קֻטְלָה
נקבה מן דֹב
נטיות ר׳ דֻּבּוֹת;
  1. נקבת הדוב.
  2. [סלנג, כינוי גנאי] אישה בעלת עודף משקל, מסורבלת.

צירופים עריכה

תרגום עריכה

1

2

מידע נוסף עריכה

  • צורה זו אינה קיימת במקרא. במקומה, מופיעה המילה דוב עם התאם נקבי.[1]

ראו גם עריכה

סימוכין עריכה

  1. שתיים דובים שגיאה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 13 באוגוסט 2013

דֶּבָּה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דבה
הגייה* deba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. [סלנג, כינוי גנאי] אישה בעלת עודף משקל, מסורבלת.

גיזרון עריכה

  • ככל הנראה וריאציה של "דובה" לעיל במשמעות זהה, אך בהגייה מלעילית. ייתכן שההגייה באה מערבית: دَابَّة (דַאבָּה) – בהמה. המילה נמצאת בשימוש משנות השמונים לפחות.

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה