תְּנוּבָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תנובה
הגייה* tnuva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש נ־ו־ב גזרת ע"ו
דרך תצורה משקל תְּקוּלָה
נטיות ר׳ תְּנוּבוֹת, תְּנוּבַת־
  1. יבול, תוצרת חקלאית.
    • ”וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים.“ (שופטים ט, פסוק יא)
    • ”ארץ-ישראל תיבנה אך ורק בידי עם חרוץ, עשיר בחומר וברוח, אשר יבוא אליה מבחוץ בגזירת צורך היסטורי חיוני ליצור לעצמו מולדת, כשהוא מצוייד במכשירי המדע והטכניקה המודרניים ומוכן בכל מחיר להפוך את השממה והחרבה לנווה פורח עמוס-תנובה ועשיר-תרבות ורב-אוכלוסין.“ (פרשת דרכים, מאת דוד בן גוריון, בפרויקט בן יהודה)
  2. בהשאלה: תפוקה, תוצאות יצירה ועבודה.
    • ”אך אם את החלום איננו יודעים, אנו יודעים את שברו, את חמשים שנות הברכה ואת תנובת היצירה, המרהיבה בשפעה, מבהיקה בשלל גווניה, משיקה בעושר צליליה וחופפת ככתר כבוד ועטרת-זיו על פני שני דורות כמעט של שירה עברית חדשה.“ (שָאוּל טְשֶרְנִיחוֹבְסְקִי, מאת יצחק לופבן, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

עריכה
  • מקור המילה במקרא.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה