מן סִבֵּב (הפעלים הסבסבבנסב) בהוראה המקורית 'לגרום לסיבוב' כלומר לתת כיוון אחר לדבר[1], בדומה למילים מִפְנֶה או תַּפְנִית מהפועל לִפְנוֹת. מופיעה במקרא - מילה יחידאית, משורש ס־ב־ב, בנין פיעל. בלשון הערבית המבודדת:צופר מצויה תיבה בהגיית סְבֲּבְּ sbäb - בהוראת "יסוד". משמעות הביטוי אֲּלַה סֵבַּבְּ ʿalä sebäb- "בגלל..." [2].
בהשראת הכוזרי ובקבלה, אצל יהודי פרס נעשה שגור הצירוף "סיבת-הסיבות" שהיה אחד מביטויי האל במציאות הפיסית. צירוף זה היה משובץ במשפט כהסבר לפעולה שהתרחשה בדרך נס, או כסיבה לעכוב כלשהו [3][4].
