צפרן

צִפֹּרֶן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ציפורן
הגייה^*	tsiporen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־פ־ר
דרך תצורה
נטיות	ר׳ צִפָּרְנַיִם (1) צִפָּרְנִים, צִפָּרְנֵי־

ציפורניים (1) צבועות בכחול.

פרח הציפורן (2).

איור בוטני של תבלין הציפורן (3).

לשון המקרא ציפוי קשה קרני ומבריק במקצת הנמצא בקצה האצבעות של בעלי החיים.
- ”וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.“ (דברים כא, פסוק יב)
- ”כֹּל שֶׁבַּמֵּת, טָמֵא, חוּץ מִן הַשִּׁנַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפֹּרֶן; וּבִשְׁעַת חִבּוּרוֹ, הַכֹּל טָמֵא.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ג, משנה ג)
- החתול שלי שרט אותי בציפורניו החדות.
(צמחים) פרח ממחלקת הדו פסיגיים המשתייך למשפחת הצפורניים. יש לו כשלוש מאות מינים ורבים מהם מגודלים למטרות מסחר ונוי.
- "רוּחוֹת חַמּוֹת נָשְׁבוּ בֵּינוֹת עֲצֵי הָאֹרֶן / וְרַחַשׁ מַמְטֵרוֹת עָלָה מִן הָשָּׂדוֹת / בְּתוֹךְ שְׂעַר רֹאשָׁהּ הִלְבִּינָה הַצִּפֹּרֶן / וְכַף יָדָהּ קְטַנָּה הִלְבִּינָה בְּיָדוֹ." (בַּשְּׁבִיל אְל הַבְּרֵכוֹת, מאת יורם טהרלב)
לשון חז"ל (צמחים) צמח תבלין ממחלקת הדו פסיגיים הקדומים המשתייך למשפחת ההדסיים. מוצאו של העץ הינו מאיי מלוקו, המכונים "איי התבלין", שבמזרח אינדונזיה.
- ”בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה; יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ.“ (בבלי, מסכת כריתות – דף ו, עמוד א)
לשון המקרא קנה מתכת מחודד וחלול, המשמש לכתיבה אחר טבילתו בדיו.
- ”חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל – בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר; חֲרוּשָׁה עַל-לוּחַ לִבָּם, וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם.“ (ירמיהו יז, פסוק א)
(ימאות) הקצה המחודד של כף העוגן הננעץ בקרקעית הים.