שחלת

יש להוסיף לדף זה את הערך: שְׁחֹלֶת.

שְׁחֵלֶת עריכה

לשון המקרא מין של בֹּשֶם ששימש להכנת קטורת
- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.“ (שמות ל, פסוק לד)
- ”וריח אפך טוב משחלת, ועץ רטוב וכל מיני תשורה.“ (בעדנו מדובקים, מאת יצחק אבן כ'לפון, באתר מאגרים) (שנה: אחרי שנת 1020)
- ”מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל. / שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת. / בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל, / וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)

מופיעה ברשימה של מצרכים בלשון אוגריתית: 'שחלת' ^[1]. אכדית: שכלֻ (saḫlû) מופיעה גם בארמית בצורה:'תַּחְלֵי'. רש"י מפרש - ”צפורן“ (בבלי, מסכת כריתות – דף ו, עמוד א), בהוראת: "שחלת, דמתרגמינן טופרא שחלקה כצפורן".
רבים מהפרשנים מזהים עם בושם הציפורן (שהוא בהיר וחלק כציפורן). לרוב הדיעות הוא צמח, אך יש הסבורים שהיה יוצא מן הים. עפ"י תרגומי מקרא קדומים: "נראה אפוא ששחלת היא הרכיכה (Unguis odoratus) החיה באוקינוס ההודי ובים סוף . טבעה של רכיכה זו דומה לצפורן וכמותה רכיכות אחרות מאותם ימים שהיא מפיצה ריח נעים כשקולים אותה באש" ^[2].

ערך בוויקיפדיה: קטורת

השורש שׁ־ח־ל הוא שורש מגזרת השלמים.

לשון חז"ל פסולת כלי המתכת הנושלת בעת התקנת הכלי
- ”הָעוֹשֶׂה כֵלִים מִן הָעשת, וּמִן הַחֲרָרָה, וּמִן הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, וּמִן הַטסין, וּמִן הַצִּפּוּיִין , מִכַּנֵּי כֵלִים, וּמֵאָגְנֵי כֵלִים, מֵאָזְנֵי כֵלִים, מִן הַשְּׁחוֹלֶת, וּמִן הַגְּרוּדוֹת, טְהוֹרִין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יא, משנה ג)
- ”לֹא בִנְסֹרֶת שֶׁלַּחָרָשִׁין, וְלֹא בַּנְּעֹרֶת שֶׁלַּפִּשְׁתָּן,וְלֹא בַשְּׁחוּלוֹת, וְלֹא בַגְּרוּדוֹת, וְלֹא בַקְּצוּצוֹת,וְלֹא בַקְּמָחִין, וְלֹא בַסְּלָתוֹת“ (תוספתא, מסכת חולין – פרק ו, הלכה כא)^[3]

משקל קְטֹלֶת ממנו נוצקו גם התיבות: רחופת,סחפת,נסורת,פסולת.
חז"ל הקבילו את הפועל 'שחל' אל הפועל משורש שׁ־ו־ל:'של' בהוראת: 'נַשר'. על הצירוף: ”משילין פירות “ (משנה, מסכת ביצה – פרק ה, משנה א) אמרו חכמים - ”מאן דתני משחילין לא משתבש“ (בבלי, מסכת ביצה – דף לה, עמוד ב) קרי, מי ששונה משחילין במקום משילין אין זו טעות, שכן מצינו במשנה שנשמטה ירכו ונמשכה מחורה נקרא ”שָׁחוּל“ (משנה, מסכת בכורות – פרק ו, משנה ז).

ערך בוויקיפדיה: ערך בוויקיפדיה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שחלת

↑ "לדעת רבים הכוונה שם לצמח הידוע בלשון חכמים בשם 'שחלים' שנהגו לאכלו": אנציקלופדיה מקראית :שחלת, אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו. עריכה:בנימין מזר. תשל"ו - 1976.עמ'621
↑ בנימין מזר.אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ז'. ירושלים. מוסד ביאליק. שנת ההוצאה: תשל"ו 1976 עמוד: 622
↑ שמנה וסלתה, 'וסלתה' השוו: ”בַסְּלָתוֹת“ (תוספתא, מסכת חולין – פרק ו, הלכה כא)
↑ כמו בצירוף התלמודי: ”קנובת-ירק“ (ירושלמי, מסכת שביעית – דף ח, עמוד ב)