אֻמָּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אומה
הגייה* uma
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־מ־ם
דרך תצורה משקל קֻטְלָה
נטיות ר׳ אֻמּוֹת,[הע׳ 1] אֻמַּת־
  1. עם; קבוצת אנשים בעלת זהות משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית עם קשר לשטח מסוים.
    • ”אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם.“ (בראשית כה, פסוק טז)
    • ”וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת-צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן הוּא.“ (במדבר כה, פסוק טו)
    • ”וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל-עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן...“ (דניאל ג, פסוק כט)
    • ”כל בן‑אומה יורש את התכונות הפיסיות והנפשיות של אבותיו בלי כוונה תחילה, מדבר בלשון הלאומית לא לשם שמירה על הלשון, אלא משום שזו היתה לשון ילדותו.“ (שמירה עצמית של אומה, מאת אברהם אידלסון, בפרויקט בן יהודה)

גזרוןעריכה

  • אוגריתית: 𐎜𐎎𐎚 (אֻמת);[1] ארמית: ܐܘܡܬܐ (אומתא); ערבית: أُمَّة (אֻמָּה).

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: אומה

הערות שולייםעריכה

  1. צורת הרבים אֻמִּים מופיעה בספר תהלים: ”הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים.“ (תהלים קיז, פסוק א)

ראו גםעריכה

אָמָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אמה
הגייה* ama
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־מ־י/ה
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ אָמוֹת או אֲמָהוֹת
  1. עבד ממין נקבה, אשה שהיא רכוש בעליה.
    • "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים." (שמות כא ז)
    • ”וּנְקַלֹתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה“ (שמואל ב׳ ו, פסוק כב)

גזרוןעריכה

  • באוגריתית 𐎀𐎎𐎚 (אַמת),[2] וברבים 𐎀𐎎𐎅𐎚 (אַמהת, כלומר אֲמָהוֹת, כמו בריבוי אֵם-אִמהות);[3] בכנענית מצויים שמות תיאופוריים לנשים המתחילים ב"אמת-", כגון 𐤀𐤌𐤕𐤁𐤏𐤋 (אמתבעל),[4] 𐤀𐤌𐤕𐤏𐤔𐤕𐤓𐤕 (אמתעשתרת),[5] 𐤀𐤌𐤕𐤌𐤋𐤊𐤕 (אמתמלכת),[6] 𐤀𐤌𐤕𐤌𐤋𐤒𐤓𐤕 (אמתמלקרת),[7] 𐤀𐤌𐤕𐤀𐤎𐤓 (אמתאסר),[8] שמשמעותו "אמתו של האל".[9] העתקות לטיניות מראות שדרך המבטא היתה אֲמַת.[10]

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

אַמָּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אמה
הגייה* ama
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־מ־ם
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ אַמּוֹת
 
אמה (1, 2)
 
שמות אצבעות היד בעברית
  1. מקטע בזרוע האדם הנמשך מן המרפק ועד שורש כף היד.
  2. לשון המקרא בהשאלה מן (1): מדת אורך השווה למרחק מן המרפק ועד קצה כף היד, 40 עד 60 ס"מ לערך.
    • ”וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.“ (בראשית ו, פסוק טו)
    • "וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמה, וּמְאַת אַמָּה הָיָה גֹבַהּ הַצֻּר עַל רֹאשׁ הָחֹצְבִם." (כתובת השילוח)
  3. בהשאלה מן (2): האצבע האמצעית בכף היד (בדרך כלל האצבע הארוכה יותר).
  4. לשון חז"ל בהשאלה מן (3): איבר מינו של הזכר.

גזרוןעריכה

  • באוגריתית: 𐎀𐎎𐎚 (אַמת).[11]
  • במצרית קדומה החל מן השושלת ה-18 מצוייה תיבת אֲמֵמֶתְּ ꜣmmt בהוראת - אגרוף, אחיזה, תפס.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

   חלק היד מן המרפק
   יחידת אורך
  • אנגלית: cubit‏‏‏‏
  • צרפתית: coudée‏‏‏‏
   האצבע האמצעית בכף היד

ראו גםעריכה

  קטגוריית אצבעות

אַמָּה בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אמה
הגייה* ama
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־מ־ם
דרך תצורה משקל קַטְלָה
נטיות ר׳ אַמּוֹת
  1. תעלת להובלת מים.

גזרוןעריכה

  • לשון חז"ל.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • או כיון שמשוכה לאורך כאמת היד לדעת כמה ראשונים (תוספות ב"ח סמ"ע) נקראה כך משום שמידת עומקה או רוחבה הנהוג היה אמה.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: canal‏, duct‏‏‏‏
  • צרפתית: canal‏‏‏‏

אִמָּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה* ima
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש א־מ־ם
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ אִמָּהוֹת
  1. (דפוס) לוח שמטביעים בו תוים, אותיות וצורות והוא תבנית שהיציקה לתוכה מיצרת גלופת דפוס.

גזרוןעריכה

  • תרגום שאילה מלטינית: matrix – בהמה נושאת ולדות (יותר מאוחר גם רחם), ע"פ mater – אם.

תרגוםעריכה

  • אנגלית: matrix‏‏‏‏

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. לוחות UT 49 IV, 128 I, Krt,1 Aqht
  2. לוח UT Krt, 51 IV, 75 II
  3. צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 216; לוחות UT 51 III
  4. CIS I 395
  5. CIS I 321
  6. CIS I 438
  7. RÉS 541; ראו כתובת נוספת בנחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 213
  8. KAI 40
  9. נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 103
  10. נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 184
  11. לוח UT Krt