גב

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גב
הגייה^*	gav
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ב־ב
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	ר׳ גַּבִּים גם גַּבּוֹת; גַּב־, ר׳ גַּבֵּי־

גב האדם

חלק הגוף מהעורף עד השת אצל האדם ובעלי־חיים. אחורי הגוף באדם, ואצל בעלי־חיים בעלי רגליים, הצד העליון של הגוף כשהם עומדים על הקרקע.
- ”אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דּוּ־פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.“ (בראשית רבה, פרשה ח, סימן א)
לשון המקרא חלק עליון; מה שגבוה מעל סביבתו.
- ”וַתִּבְנִי לָךְ גָּב וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה בְּכָל רְחוֹב.“ (יחזקאל טז, פסוק כד)
- ”...וְזֶה גַּב הַמִּזְבֵּחַ.“ (יחזקאל מג, פסוק יג)
בהשאלה: שעליו מוסיפים דבר.
[סלנג] אנשים המוכנים ומזומנים לסייע לאדם מסוים בעת קטטה.
- תזהר ממני, שאני לא אביא עליך את הגב שלי!

שקע בקרקע שעומדים בו מים.
- ”בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם“ (ירמיהו יד, פסוק ג)
- "עם אור את הגבים יצאנו לבקש, / בדרך למכתש" (אל הגבים, מאת יעקב שבתאי)
- ”הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!/ הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת. / בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב. / בַּשָּׁמַיִם עָיִט“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!, מאת שאול טשרניחובסקי, בפרויקט בן יהודה)

השורש ג־ו־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גוב
הגייה^*	gov
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ב־ב
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות	ר׳ גֻּבִּים; גֹּב־, ר׳ גֻּבֵּי־; כ׳ גֻּבִּי

אזור פתוח בין הסלעים או בתוך ההרים, המשמש מקלט לחיות שונות.
- ”...יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא.“ (דניאל ו, פסוק ח)

משמעות משוערת אחד משלבי התפתחות הארבה.
- ”וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ“ (ישעיהו לג, פסוק ד)

מקראי, לא בשימוש בעברית חדשה. מופיע במקרא גם גֹּבַי, גּוֹב. לפי רש"י, זהה לגֵב א.