אחור
אִחוּר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | איחור |
| הגייה* | ikhur |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ח־ר |
| דרך תצורה | משקל קִטּוּל |
| נטיות | ר׳ אִחוּרִים; אִחוּר־, ר׳ אִחוּרֵי־ |
- אי הגעה ליעד כלשהו בזמן המבוקש.
- "איחור נדרים; איחר אדם את נדרו, פינקסו נפתחת" (ירושלמי נדרים פרק א הלכה א)
- איחור־הגשמים בחורף הדאיג את החקלאים.
גיזרון
עריכה- שם־פעולה, נגזר מהפועל איחר.
מילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכהראו גם
עריכהאָחוֹר
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אחור |
| הגייה* | akhor |
| חלק דיבר | מילת יחס |
| מין | - |
| שורש | א־ח־ר |
| דרך תצורה | משקל קָטוֹל |
| נטיות | |
- צד של גוף ההפוך לכיוון התנועה, שנע לאַחַר הצד שכנגד.
- בהשאלה: צד בגוף או במרחב שהפוך לפני הצופה שהוא בדר"כ כיוון התנועה.
- בהשאלה:
- (ימאות) לְאָחוֹר: מן הירכתיים והלאה בקו ישר (אל מחוץ לספינה); אֲחוֹרָה; אל הירכתיים (בתוך הספינה).
- (ימאות) מֵאָחוֹר: ישר מעבר לירכתיים (מחוץ לספינה).
- (ימאות) מֵאָחוֹר: קרוב לירכתיים (בספינה עצמה).
- "סטאב השתומם לשמע מטר חרפות וגידופים שפרץ מבּית־הכיסא של הקברניט מאחור [...]." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)
- לשון המקרא מערב (הכיוון הנגדי לקדם)
גיזרון
עריכה- משורש א־ח־ר אחרי, אחרון, מה שמאחר ומתעכב כביכול והפך לשורש עם משמעות נבדלת.
- (4) (5) האקדמיה ללשון העברית, מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
- (7) מחבר הפסוק מודה לאלהים על שיצר אותו על ברכי תרבויות העולם המערבי והמזרחי באשר הפסוק לעיל מתהלים מתייחס לרוחות השמים המתוארות ומכוונות לפי פנייתו של האדם קדימה (קדמה) כלפי השמש. שכן תיבת 'אחור' המופיעה בתהלים לעיל מציינת את הכיוון הנגדי לקדם - מערב. לפיכך הביטויים: ים או ימה משמשים בהוראת: מערב. כשהפנים מופנים קדימה, אזי ”שמאל“ (בראשית יד, פסוק טו) משמש ככינוי לצפון וכך גם בערבית בהגיית: שׁימַל , והוא מושב האלים הכנעניים המכונה ”בעל צפון“ (ישעיהו יד, פסוק יג)
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- זנב (3)