אַחֲרוֹן עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אחרון
הגייה* akharon
חלק דיבר שם־תואר, תואר־הפועל
מין זכר
שורש א־ח־ר
דרך תצורה משקל קַטְלוֹן
נטיות ר׳ אַחֲרוֹנִים, נ׳ אַחֲרוֹנָה, נ"ר אַחֲרוֹנוֹת
  1. בסוף, אחרי כל השאר.
    • ”כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱ־לֹהִים“ (ישעיהו מד, פסוק ו).
    • ”עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, פסוק כה).
    • "הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. רבי אחאי אומר משום רבי יהודה: אם כוון לבו בפרק ראשון אע"פ שלא כוון את לבו בפרק אחרון יצא." (תוספתא ברכות ב, ב).
  2. לשון המקרא שנמצא בקצה
    • ועד הים האחרון יהיה גבולכם

גזרון עריכה

  • מן אַחַר. מקובל להבין כי אחרון הוא זה שאין אחריו עוד (באותו סדר מניה לפחות) אך יש מקורות בהן אחרון הוא יחסי לזה שלפניו ועדיין יש אחריו ראו מידע נוסף.
  • אכדית: ahru-un-u; סורית־ארמית: אַחְרָיָה; ערבית: أخير, אָחִיר.
  • מצרית כתובה בכתב חרטומים, תוך איבוד העיצור הגרוני בהגיית הָא (ḥꜣ) בהוראת מאחור, סביב. להלן ההירוגליף:
HAAD1

צירופים עריכה

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

מידע נוסף עריכה

התואר אחרון ניתן בדרך כלל לזה שבסוף ואין אחריו. אמנם נושא זה שנוי בויכוח לשוני ואף תיאולוגי שכן על פי הבנה זו טענו הנוצרים שבפסוק ”גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון“ (חגי ב, פסוק ט) הנביא מודיע כי לא יהיה עוד בית מקדש (שלישי, כאמונת היהודים) אך חכמים טענו שהמילה אחרון אינה בהכרח סופית כמו בפסוק ”ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים“ (בראשית לג, פסוק ב) וכן ”והאמינו לקול האות האחרון“ (שמות ד, פסוק ח) והיה אחריו עוד שלישי.

תרגום עריכה