גו

גּוֹ גם גַּו

לשון חז"ל תּוֹךְ, פְּנִים, קֶרֶב.
- ”פרט לזורק אבן לגַו“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף עט , עמוד א)

[אנטומיה] גַּב, גוף; החלק המהותי והמרכזי, קו מתארו של הדבר.
- ”הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר-לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל-חֲטָאָי“ (ישעיהו לח, פסוק יז)
- ”גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק“ (ישעיהו נ, פסוק ו)

ערך בוויקיפדיה: גו

לשון המקרא פְּנִים, תוך, קֶרֶב.
- ”מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב.“ (איוב ל, פסוק ה)

לוח הגו עם השחקנים.

להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.

ערך בוויקיפדיה: גו

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גו