הר

הַר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הר
הגייה^*	Har
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ הָרִים וגם׳ הֲרָרִים; הַר־, ר׳ הָרֵי־ וגם׳ הַרְרֵי־

הר תבור

(גאוגרפיה) בליטה בפני הארץ המתרוממת לגובה רב מעל סביבתה.
- ”וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם“ (דברים לג, פסוק טו)
- ”וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא, בֹּאֲכָה סְפָרָה, הַר הַקֶּדֶם“ (בראשית י, פסוק ל)
- ”וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם“ (בראשית ז, פסוק יט)
- ”עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר – בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ט, משנה ב)

במכתבי אל-עמארנה הכתובים בלשון כנענית מופיעה המילה בצורת 'הרִי' ḫa-ar-ri צטוט:"כל עריי אשר בהר ובחוף הים הצטרפו לחילות העַפִירּו" ^[1] . קיימת מקבילה גם בפיניקית בצורת - 𐤄𐤓 (הר).
”הָרֵי בְשָׂמִים“ (שיר השירים ח, פסוק יד), השוו מלטינית עתיקה - "ארבּושֶׂם" (נגזרת-"הֶרבּ",עשב) arbosem, בהוראת חורשה.^[^{דרוש מקור]}