ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זרוע
הגייה * zro a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ז־ר־ע
דרך תצורה משקל קְטוֹל
נטיות ר׳ זְרוֹעוֹת; זְרוֹעַ־, ר׳ זְרוֹעוֹת־
זרוע ספינה המניפה שני מפרשי זרוע לשון המקרא השחקן הרים את זרועותיו וקלע את הכדור לסל.
”וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד“ (דברים לג , פסוק כ ) ”הוּא בָא עַד לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו“ (שופטים טו , פסוק יד ) לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם, וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם "על השחיטה" , חיים נחמן ביאליק אחד ממרכיבי קערת ליל הסדר הוא זרוע - כנף עוף או זרוע כבש מבושלת בהשאלה: גף ארוכה וגמישה דמויית צינור אצל חסרי חוליות שונים.
בהשאלה: חלק המורכב ממוטות ומפרקים (באופן המזכיר גף אדם) במתקן או כלי, כולל כלים מכניים.
מכשיר הטלוויזיה מחובר לקיר בעזרת זרוע מתכווננת
זרוע העגורן מגיעה לקצה המרוחק של הבנייןבחרתי במשקפיים אדומי הזרועות
אחד מחלקי המנוע הוא זרוע הארכובה
הצלנו על עצמנו מפני השמש בעזרת סוכך זרועות בהשאלה: שלוחה, יובל, חלק היוצא מתוך מרכז.
לשון המקרא בהשאלה: כוח, חוזק, עצמה.
”עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ“ (דברי הימים ב׳ לב , פסוק ח ) ”באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך“ (דברים ד , פסוק לד ) אגף עיקרי בארגון; על פי רוב בצבא, במשטרה וכדומה.
(ימאות ) סקריה אלכסונית בספינת מפרשים , הנמשכת משני צדי התורן וממנה תלוי מפרש מרובע אורכי הנקרא "מפרש זרוע ".
"מפרש־זרוע מרֻבָּע מרימים בעזרת נֵף אחד, המקיף את התֹרֶן והעובר בשתי טבעות הקבועות לתכלית זו בזרוע ." (שמואל טנקוס , שיט מפרשים, 1945) בניגוד לדעת Strongs' Concordance,[ 1] ד' -ר-ע (ארמית ד רע, ערבית ד' רע), זרע משורש קדום ז -ר-ע (ארמית ז רע, ערבית ז רע). [ דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו ]
המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ערבית : ذراع (ד'ראע); אוגריתית : ḏrʕ (ד'רע);[ 2] ארמית : דְּרַע,[ 3] [ 4] zuruḫ (בתעתוק ע כנענית ל־ḫ אכדית );[ 5] געז : Mazra'at (מזרעת); מצרית תיכונה בהגיית דְזֶ'רֶֶעַ, בהגייה מאוחרת: דזֶ'רֶת ḏrt בהוראת יד. להלן הירוגליף: 1. במקרא מופיעה הצורה המורחבת אזרוע בה נוספה אלף פרוסתטית.
2. צורת ניקוד נוספת: זְרֹעַ .
”וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה“ (דברים יח , פסוק ג ) ערך בוויקיפדיה:
זרוע
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא זרוע
הגייה * zaru a
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ז־ר־ע
דרך תצורה משקל קָטוּל
נטיות ר׳ זְרוּעִים; נ׳ זְרוּעָה, נ"ר זְרוּעוֹת
(נאמר על אדמה, קרקע, שטח כלשהו) שנטמנו בו זרעי צמחים.
”...לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה .“ (ירמיהו ב , פסוק ב ) ”הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף, לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ב, משנה ה )
(נאמר על זרע צמח) שנטמן באדמה.
בהשאלה: (נאמר על מרחב כלשהו) שמפוזרים או טמונים בו דברים.
”אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק; וּלְיִשְׁרֵי־לֵב שִׂמְחָה.“ (תהלים צז , פסוק יא ) שמיים זרועי כוכבים 
ערך בוויקיפדיה: זרוע