זרוע
זְרוֹעַ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זרוע |
| הגייה* | zroa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ז־ר־ע |
| דרך תצורה | משקל קְטוֹל |
| נטיות | ר׳ זְרוֹעוֹת; זְרוֹעַ־, ר׳ זְרוֹעוֹת־ |
- לשון המקרא הפרק העליון בגף העליון בגוף אדם, בין מפרק הכתף למפרק המרפק, ובהרחבה: הגף העליון כולו. הפרק העליון בגף החיה או בכנף העוף.
- השחקן הרים את זרועותיו וקלע את הכדור לסל.
- ”וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד“ (דברים לג, פסוק כ)
- ”הוּא בָא עַד לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ. וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו“ (שופטים טו, פסוק יד)
- לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם, וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם "על השחיטה", חיים נחמן ביאליק
- אחד ממרכיבי קערת ליל הסדר הוא זרוע- כנף עוף או זרוע כבש מבושלת
- בהשאלה: גף ארוכה וגמישה דמויית צינור אצל חסרי חוליות שונים.
- לתמנון יש שמונה זרועות.
- בהשאלה: חלק המורכב ממוטות ומפרקים (באופן המזכיר גף אדם) במתקן או כלי, כולל כלים מכניים.
- מכשיר הטלוויזיה מחובר לקיר בעזרת זרוע מתכווננת
- זרוע העגורן מגיעה לקצה המרוחק של הבניין
- בחרתי במשקפיים אדומי הזרועות
- אחד מחלקי המנוע הוא זרוע הארכובה
- הצלנו על עצמנו מפני השמש בעזרת סוכך זרועות
- בהשאלה: שלוחה, יובל, חלק היוצא מתוך מרכז.
- זרוע ים/ יבשה/ נהר
- לשון המקרא בהשאלה: כוח, חוזק, עצמה.
- ”עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ“ (דברי הימים ב׳ לב, פסוק ח)
- ”באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך“ (דברים ד, פסוק לד)
- אגף עיקרי בארגון; על פי רוב בצבא, במשטרה וכדומה.
- (ימאות) סקריה אלכסונית בספינת מפרשים, הנמשכת משני צדי התורן וממנה תלוי מפרש מרובע אורכי הנקרא "מפרש זרוע".
- "מפרש־זרוע מרֻבָּע מרימים בעזרת נֵף אחד, המקיף את התֹרֶן והעובר בשתי טבעות הקבועות לתכלית זו בזרוע." (שמואל טנקוס, שיט מפרשים, 1945)
גיזרון
עריכה- בניגוד לדעת Strongs' Concordance,[1] אינה קשורה לתיבת 'זרע'. יצוקה משורש קדום ד'-ר-ע (ארמית דרע, ערבית ד'רע), זרע משורש קדום ז-ר-ע (ארמית זרע, ערבית זרע).
[דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו]
- המילה משותפת לכמה שפות שמיות: ערבית: ذراع (ד'ראע); אוגריתית: ḏrʕ (ד'רע);[2] ארמית: דְּרַע,[3] דְּרָעָא (חילוף אותיות ז-ד בין עברית לארמית);[4] כמילה כנענית מתועתק לאכדית zuruḫ (בתעתוק ע כנענית ל־ḫ אכדית);[5] געז: Mazra'at (מזרעת); מצרית תיכונה בהגיית דְזֶ'רֶֶעַ, בהגייה מאוחרת: דזֶ'רֶת ḏrt בהוראת יד. להלן הירוגליף:
מידע נוסף
עריכהצירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכה- אַצִּיל (1)
תרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: זרוע |
| ערך בוויקיפדיה: קערת ליל הסדר |
סימוכין
עריכה- ↑ זְרוֹעַ in: Strong's Concordance
- ↑ Olmo Lete, J. Sanmartin and G.E. Watson, A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition, p. 285
- ↑ Strong's Concordance, 1872. dera
- ↑ מילון יסטרוב באתר Sefaria
- ↑ מכתב א"ע 287 שו' 27–28, ראו אסתר הבר, ילקוט השורשים השלם למילים ולצורות הכנעניות מלוחות אל־עמארנה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כ"ג, 2014, עמ' 100
זָרוּעַ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זרוע |
| הגייה* | zarua |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ר־ע |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | ר׳ זְרוּעִים; נ׳ זְרוּעָה, נ"ר זְרוּעוֹת |
- (נאמר על אדמה, קרקע, שטח כלשהו) שנטמנו בו זרעי צמחים.
- ”...לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.“ (ירמיהו ב, פסוק ב)
- ”הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף, לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ב, משנה ה)
- (נאמר על זרע צמח) שנטמן באדמה.
- ”וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל־כָּל־זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא.“ (ויקרא יא, פסוק לז)
- ”כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ...“ (ישעיהו סא, פסוק יא)
- ”כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶחָצֵר, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל.“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ג, משנה ט)
- "שאם היו זרעים זרועים בעציץ נקוב אינו מקבל טומאה" (בעל הטורים על התורה, במדבר, יט )
- בהשאלה: (נאמר על מרחב כלשהו) שמפוזרים או טמונים בו דברים.
גיזרון
עריכה- בינוני פעול מן זרע.