הצירוף מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך, בפסוק לעיל. הוצעו מס' פירושים למילה נחת שבצירוף זה.
יש המפרשים משורש נ־ו־ח כבדרך הרגילה, ומכאן שמדובר בהנחת הזרוע; ויש המפרשים משורש נ־ח־ת, ומכאן שמדובר בנחיתת הזרוע. רש"י מציין שתי סברות אלו: ”אין זה ל' נוח אלא ל' נוחת (בושלמנ"ט[דרושה הבהרה] בלע"ז)“