זרת

זֶרֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זרת
הגייה^*	zeret
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ז־ר־י/ה
דרך תצורה	משקל קְטֶלֶת
נטיות	ר׳ זְרָתוֹת גם זְרָתִים; זֶרֶת־, ר׳ זִרְתוֹת־ או זִרְתֵי־; זוגי זְרָתַיִם או זִרְתַּיִם; כ׳ זִרְתּוֹ

שמות אצבעות היד בעברית

מידת האמה מול מידת הזרת

אֹרֶךְ מִדַּת־הַזֶּרֶת (בתמונה: 23ס"מ).

לשון המקרא שיבר,יחידת מידה השווה באורכה למרחק שבין האגודל לאצבע-הקטנה (זרת) בעוד כף היד פשקה.
- ”רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ.“ (שמות כח, פסוק טז)
- ”וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת^[1]“ (שמואל א׳ יז, פסוק ד)
- ”מִי-מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם.“ (ישעיהו מ, פסוק יב)
בהשאלה: האצבע הקטנה שבכף היד.
- ”זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זו גודל.“ (בבלי, מסכת מנחות – דף יא, עמוד א)

מן ארמית - "זַרתָּא", קיצור של "זערת" משום גודלה הזעיר.
2: ההבנה הפשוטה היא שהמימרה מפרטת את שמות האצבעות, אך נראה יותר שהכוונה היא להסביר שלכל אצבע יש שימוש הלכתי ייחודי – ולאו דווקא להכתיר כל אצבע ואצבע בשם משלה. נזכור שהתלמוד מוסר לנו מעין הקלטה של השיח שהתנהל בעל פה בבית המדרש, ונראה אפוא שהחכם שאמר את הדברים הראה כל אצבע ואצבע, ופירט למה היא נצרכת. "זו זרת" – הזרת במקרא היא מידה קטנה, כמו שנאמר על החושן שנשא הכוהן הגדול על ליבו: ”רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל, זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ“ (שמות כח, פסוק טז). יש ששיערו שמקור המילה זרת הוא בצורה 'זְעֶרֶת', היינו מידה זעירה. את המידה 'זרת' מודדים מקצה האגודל ועד קצה האצבע הקטנה כשהיד מתוחה ('שיבר' בלשון המדוברת כיום, על פי הערבית). כשהחכם אומר "זו זרת" כוונתו היא שהאצבע הקטנה נצרכת לשם מדידת הזרת.