יש להוסיף לדף זה את הערך: קֹטֶן.

קָטָן (גם: קָטֹן א)עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קטן
הגייה* katan, katon
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ק־ט־ן
דרך תצורה משקל קָטָל, משקל קָטֹל
נטיות ר׳ קְטַנִּים; קְטַן־ 'גם׳ קְטֹן־,וגם קָט (יחזקאל ט"ז-47, פרש המצודת ציון: הנו"ן נופלת) ר׳ קְטַנֵּי־; נ׳ קְטַנָּה, נ"ר קְטַנּוֹת; נ׳ קְטַנַּת־, נ"ר קְטַנּוֹת־
  1. לשון המקרא שאינו גדול, בעל מידה מצומצמת, צר מימדים.
    • ”וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ“ (שמואל א׳ ב, פסוק יט)
    • ”עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים“ (קהלת ט, פסוק יד)
    • החליפה הזאת קטנה עלי.
    • חדרי הלימודים בבית ספר זה קטנים מכדי להכיל 30 תלמידים בכיתה.
  2. צעיר מאוד, בגיל הרך.
    • "וְגָר זְאֵב עִם־כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם־גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם" (יא)
    • הילדה הקטנה שיחקה בארגז החול.
  3. צעיר בהשוואה לאחר.
    • וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ (בראשית)
    • "וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּישׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל" (יד)
  4. [סלנג ישן] אבר המין הגברי.
    • ”וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר [...] כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי“ (מלכים א׳ יב, פסוק י)
    • אתה רוצה חוות דעת מקצועית על הקטן שלך? (מתוך פורום גברים)
    • על הקטן של שיווה: חג האהבה ההודי. הפאלוס האינסופי של שיווה (מעריב 12/2/2010, מאת אורי יריב)

גזרוןעריכה

  • אכדית: ḳatnu, קַתַּנֻ! היה דק (עפ"י מילון אב"ש); ארמית: קְטַן; חיתית: kattan, מתחת, למטה.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

רש"י יחזקאל ט"ז-47: פִּ֫יקוֹט. והוא מהצרפתית העתיקה.

קָטֹן ב (גם: קָטֵן, קָטַן)עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא קטון או קטן
שורש וגזרה ק־ט־ן,גזרת השלמים

הפועל היחיד הניטה על שלושת משקליו של בניין קל

בניין פָּעַל (קַל)
  1. נעשה קטן, מידותיו הופחתו.
    • לאחר שהרוצח הִביע חרטה על מעשיו, פסק הדיין לקולא, ועונשיו קָטֹנּו.
  2. לשון המקרא נתמעט או לא היה שווה ביחס לדבר מסוים.
    • קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ; כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.“ (בראשית לב, פסוק יא)

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה