טבור
טַבּוּרעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | טבור |
| הגייה* | tabur |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ טַבּוּרִים ט |
| בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. | |
- לשון המקרא מרכז, אמצע. או מקום גבוה
- ”הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ“ (שופטים ט, פסוק לז)
- ”וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ“ (יחזקאל לח, פסוק יב)
- ”ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א)
- [אנטומיה] גומה הנמצאת באמצע החלק התחתון של הבטן; נקודת העגינה או הצלקת המעידה לה, עבור הצינור אשר מזין את העובר בתוך רחם אימו.
- ”ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין “ (בבלי, מסכת שבת – דף יח, עמוד ג)
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: טבור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבורים |