טבור

טַבּוּרעריכה

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון המקרא מרכז, אמצע. או מקום גבוה
- ”הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ“ (שופטים ט, פסוק לז)
- ”וְאֶל עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן יֹשְׁבֵי עַל טַבּוּר הָאָרֶץ“ (יחזקאל לח, פסוק יב)
- ”ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א)
[אנטומיה] גומה הנמצאת באמצע החלק התחתון של הבטן; נקודת העגינה או הצלקת המעידה לה, עבור הצינור אשר מזין את העובר בתוך רחם אימו.
- ”ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין “ (בבלי, מסכת שבת – דף יח, עמוד ג)

יתכן מערבית מושאלת לפרסית: تبیر‎ טֲבּיר - בהוראת תוף (מתקשר לצורת הבטן, שהטבור במרכזה)
אכדית - (דֻפֻּרֻ, דבּרֻ dubburu או duppuru) בהוראת להסתלק,מסולק. כמו חבל הטבור המסולק לאחר הלידה.

ערך בוויקיפדיה: טבור

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבורים