טַבּוּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא טבור
הגייה* tabur
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ טַבּוּרִים ט
  1. לשון המקרא מרכז, אמצע. או מקום גבוה
  2. [אנטומיה] גומה הנמצאת באמצע החלק התחתון של הבטן; נקודת העגינה או הצלקת המעידה לה, עבור הצינור אשר מזין את העובר בתוך רחם אימו.
    • ”ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין “ (בבלי, מסכת שבתדף יח, עמוד ג)

גזרוןעריכה

  • יתכן מערבית מושאלת לפרסית: تبیر‎ טֲבּיר - בהוראת תוף (מתקשר לצורת הבטן, שהטבור במרכזה)
  • אכדית - (דֻפֻּרֻ, דבּרֻ dubburu או duppuru) בהוראת להסתלק,מסולק. כמו חבל הטבור המסולק לאחר הלידה.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: טבור
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבורים