ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
צבת
הגייה *
tse vet
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
צ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קֶטֶל
נטיות
ר׳ צְבָתִים
לשון המקרא אגודה, צרור, צביר.
”וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ“ (רות ב , פסוק ז )
”הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג... מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה א )
”לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת, אֲבָל מַנִּיחָן צְבָתִים .“ (משנה, מסכת מנחות – פרק י, משנה ט )
”אי רבי, אימא סיפא: וכן בצבת השני, וכן בצבת השלישי. ואי רבי - שלישי מי אית ליה? - מודה רבי בצבתים , דמתרי תלתא גברי זבין.“ (בבלי, מסכת עירובין – דף צז, עמוד א )
המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל. קרוב לשורש צ־ב־ט המקראי (ראו צבט ) בהוראת: אחז, לקח.
קרוב גם לשורש החז"לי צ־ו־ת בהוראת: חיבור. פרשנים מפרשים
עריכה
רמב"ם (מנחות י,ט): "צבתים- מן האגודות הקטנות, ומקבצין הצבתים קצתם לקצתן ועושים מהן אלומות גדולות והן נקראין כריכות."
לשון חז"ל אחז.
לשון חז"ל חיבר .
לשון חז"ל, קרוב לשורש המקראי צבט . קרוב גם לשורש הארמי צ־ו־ת (צותא ).
המילה מופיעה גם בארמית, בהוראת:
בעברית החדשה משתמשים בשורש צ־ו־ת.
מילים נרדפות
עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
צבת
הגייה *
tsvat
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
צ־ב־ת
דרך תצורה
משקל קְטָל
נטיות
ר׳ צְבָתוֹת
צבת לשון חז"ל כלי תפיסה, עפ"ר מברזל. בד"כ משמש לאחיזת דברים חמים שקשה להחזיקם ביד חשופה.
קרוב לשורש צ־ב־ט המקראי (ראו צבט ) בהוראת: אחז, לקח.
מקביל לאכדית: ṣābitu - כלי לאחיזה.
מילים נרדפות
עריכה