צֶבֶת עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבת
הגייה* tsevet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ב־ת
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ צְבָתִים
  1. לשון המקרא אגודה, צרור, צביר.
    • ”וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ“ (רות ב, פסוק ז)
    • ”הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג... מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן“ (משנה, מסכת עירוביןפרק י, משנה א)
    • ”לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת, אֲבָל מַנִּיחָן צְבָתִים.“ (משנה, מסכת מנחותפרק י, משנה ט)
    • ”אי רבי, אימא סיפא: וכן בצבת השני, וכן בצבת השלישי. ואי רבי - שלישי מי אית ליה? - מודה רבי בצבתים, דמתרי תלתא גברי זבין.“ (בבלי, מסכת עירוביןדף צז, עמוד א)

גיזרון עריכה

  • המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל. קרוב לשורש צ־ב־ט המקראי (ראו צבט) בהוראת: אחז, לקח.
  • קרוב גם לשורש החז"לי צ־ו־ת בהוראת: חיבור.

פרשנים מפרשים עריכה

  • רמב"ם (מנחות י,ט): "צבתים- מן האגודות הקטנות, ומקבצין הצבתים קצתם לקצתן ועושים מהן אלומות גדולות והן נקראין כריכות."

תרגום עריכה

  • אנגלית: bundle‏‏‏‏

ראו גם עריכה

צָבַת עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא צבת
שורש וגזרה צ־ב־ת
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון חז"ל אחז.
  2. לשון חז"ל חיבר.

גיזרון עריכה

  • לשון חז"ל, קרוב לשורש המקראי צבט. קרוב גם לשורש הארמי צ־ו־ת (צותא).
  • המילה מופיעה גם בארמית, בהוראת:

הערה עריכה

  • בעברית החדשה משתמשים בשורש צ־ו־ת.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ראו גם עריכה

צְבָת עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צבת
הגייה* tsvat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש צ־ב־ת
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות ר׳ צְבָתוֹת
 
צבת
  1. לשון חז"ל כלי תפיסה, עפ"ר מברזל. בד"כ משמש לאחיזת דברים חמים שקשה להחזיקם ביד חשופה.

גיזרון עריכה

  • קרוב לשורש צ־ב־ט המקראי (ראו צבט) בהוראת: אחז, לקח.
  • מקביל לאכדית: ṣābitu - כלי לאחיזה.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

ראו גם עריכה