שַׁבָּתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבת
הגייה* shabat
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה בעיקר, גם זכר
שורש שׁ־ב־ת
דרך תצורה משקל קַטָּל
נטיות ר׳ שַׁבָּתוֹת; שַׁבַּת־, ר׳ שַׁבְּתוֹת־; כ׳ שַׁבַּתּוֹ, שַׁבְּתוֹתָיו
 
יהודים גרמנים עומדים מחוץ לבית הכנסת בשבת
  1. לשון המקרא היום השביעי בשבוע.
  2. לשון המקרא כל יום בו שובתים ממלאכה, כיום חג ויום כיפור.
    • ”וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת (ויקרא כג, פסוק ) (וע"פ פירוש המקובל לחז"ל הכוונה לחג הפסח)
    • שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם“ (ויקרא טז, פסוק לא)
  3. לשון המקרא שנת שמיטה.
  4. לשון חז"ל שבוע ימים.
  5. שם המסכת הראשונה בסדר מועד שבמשנה, העוסקת בדיני היום השביעי.

גיזרוןעריכה

  • באכדית: šabattu הוא היום בו נראה הירח במילואו, כלומר החמישה־עשר בחודש ירחי. אין כל ידיעה כי היה זה יום של שביתה ממלאכה בתרבות המסופוטמית; הוא מתואר כיום הרגעת הלב (של אלוהות), כנראה על ידי טקסי פיוס.[1]. במצרית: shab-t – "תפילה יומית", "נדר".[2]
  • ש-ב-ת, שָׁבַת. וזאת על פי הדת היהודית, שבת נקראת כך על שום שביום השביעי, בתום ששת ימי הבריאה, שָׁבַת אלוהים מכל מלאכתו. על כן נחשב יום קדוש ואות ברית בין בני ישראל והקב"ה.
  • לעתים משמשת המילה גם בלשון זכר, למשל בפסוק: ”שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע“ (ישעיהו נו, פסוק ב), או בצירופים שבת הגדול ושבת שלום ומבורך. אך יש גישה שהתואר בזכר מתייחס ליום.
  • בהשראת ברכת 'צפרא טבא' הארמית, חידש מנדלי מו"ס 'ערבה טבא' וגם 'שבתא טבא', וזאת בהתאם לרוח הצירוף היידישאי 'גוטה שאבעס'.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שבת

סימוכיןעריכה


השורש שׁבת

השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

שׁ־ב־ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל שָׁבַת שׁוֹבֵת יִשְׁבֹּת שְׁבֹת לִשְׁבֹּת
נִפְעַל נִשְׁבַּת נִשְׁבָּת יִשָּׁבֵת הִשָּׁבֵת לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל הִשְׁבִּית מַשְׁבִּית יַשְׁבִּית הַשְׁבֵּת לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל הֻשְׁבַּת מֻשְׁבָּת יֻשְׁבַּת -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

שָׁבַתעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא שבת
שורש וגזרה שׁ־ב־ת, שלמים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. בטל ממלאכה.
    • ”כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת“ (בראשית ב, פסוק ג)
    • שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר“ (ישעיהו כד, פסוק ח)
  2. חדל מעבודתו במחאה על תנאי העבודה, לאות הזדהות עם גורם כלשהו, או מסיבה אחרת.
    • עובדי המפעל שבתו במחאה על הלנת שכרם

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה


השורש שׁבת

השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית לנוח. להפסיק מלפעול.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

שׁ־ב־ת עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל שָׁבַת שׁוֹבֵת יִשְׁבֹּת שְׁבֹת לִשְׁבֹּת
נִפְעַל נִשְׁבַּת נִשְׁבָּת יִשָּׁבֵת הִשָּׁבֵת לְהִשָּׁבֵת
הִפְעִיל הִשְׁבִּית מַשְׁבִּית יַשְׁבִּית הַשְׁבֵּת לְהַשְׁבִּית
הֻפְעַל הֻשְׁבַּת מֻשְׁבָּת יֻשְׁבַּת -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

שֶׁבֶת אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבת
הגייה* shevet
חלק דיבר שם־פעולה
מין
שורש י־שׁ־ב
דרך תצורה משקל קְטֶלֶת
נטיות שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
  1. צורת המקור של יָשַׁב.
    • ”הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד“ (תהלים קלג, פסוק א)

צירופיםעריכה


השורש ישׁב

השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו.

ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני.
גזרה
הופיע לראשונה בלשון במקרא

נטיות הפעליםעריכה

י־שׁ־ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל יָשַׁב יוֹשֵׁב יֵשֵׁב שֵׁב לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב
נִפְעַל נוֹשַׁב נוֹשָׁב יִוָּשֵׁב הִוָּשֵׁב לְהִוָּשֵׁב
הִפְעִיל הוֹשִׁיב מוֹשִׁיב יוֹשִׁיב הוֹשֵׁב לְהוֹשִׁיב
הֻפְעַל הוּשַׁב מוּשַׁב יוּשַׁב -אין- -אין-
פִּעֵל יִשֵּׁב מְיַשֵּׁב יְיַשֵּׁב יַשֵּׁב לְיַשֵּׁב
פֻּעַל יֻשַּׁב מְיֻשַּׁב יְיֻשַּׁב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְיַשֵּׁב מִתְיַשֵּׁב יִתְיַשֵּׁב הִתְיַשֵּׁב לְהִתְיַשֵּׁב

שֶׁבֶת בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבת
הגייה* shevet
חלק דיבר שם מופשט
מין זכר
שורש שׁ־ב־ת
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות שֶׁבֶת־; כ׳ שִׁבְתִּי, שִׁבְתְּכֶם
  1. (חוק ומשפט) תקופה שבה אדם בטל מאונס מעיסוקיו עקב פגיעה שנפגע בידי אחר ועבורה הוא זכאי לקבל פצוי כספי מהצד הפוגע.
    • ”אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.“ (שמות כא, פסוק יט)

צירופיםעריכה

ראו גםעריכה

שֶׁבֶת געריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שבת
הגייה* shevet
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות
  1. לשון חז"ל ירק מאכל

גיזרוןעריכה

שם מקביל גם בערבית וארמית. בלשון חז"ל לעתים נקבה

צירופיםעריכה

ראו גםעריכה