שׁבת (שורש)
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
ניתוח דקדוקי לשורש | |
---|---|
משמעות עיקרית | לנוח. להפסיק מלפעול. |
גזרה | |
הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
עריכהשׁ־ב־ת | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | שָׁבַת | שׁוֹבֵת | יִשְׁבֹּת | שְׁבֹת | לִשְׁבֹּת |
נִפְעַל | נִשְׁבַּת | נִשְׁבָּת | יִשָּׁבֵת | הִשָּׁבֵת | לְהִשָּׁבֵת |
הִפְעִיל | הִשְׁבִּית | מַשְׁבִּית | יַשְׁבִּית | הַשְׁבֵּת | לְהַשְׁבִּית |
הֻפְעַל | הֻשְׁבַּת | מֻשְׁבָּת | יֻשְׁבַּת | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
פֻּעַל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- | -אין- |