פסח
פֶּסַחעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | פסח |
| הגייה* | pesach |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | פ־ס־ח |
| דרך תצורה | משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ פְּסָחִים; פֶּסַח־, ר׳ פִּסְחֵי־ |
- לשון המקרא קרבן שהוקרב בזמן בית המקדש בארבעה עשר בניסן אחר חצות היום ונאכל בליל חמישה עשר בניסן.
- חג יהודי המהווה אחד משלוש הרגלים וחל מהחמישה־עשר עד העשרים ואחד בניסן לזכר יציאת מצרים. במשך החג על היהודים להימנע מאכילת חמץ ולאכול מצות במקום זאת. במקרא הכוונה בעיקר ליום קודם -י"ד בניסן- מחצות.
- ”כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה.“ (מלכים א׳ כג, פסוק כב)
- ועשו פסח. ומן יום 15 עד יום 21 לניסן שבעת ימים טהורים תהיו והשמרו. עבודה אל תעשו ביום 15 וביום 21. אף שכר אל תשתו. אגרת הפסח,קאולי 21,שנת 420 לפנה"ס
- אז איפה אתם עושים את הפסח השנה? אצל בת הדודה או בן הדוד ?
- שם פרטי לזכר
גיזרוןעריכה
- לפי המחקר המודרני,יתכן ומקור הגיזרון-עממי, וחג בשם פֶּסַח קדם ליציאת מצרים שבמהותו צוין כטקס המונע רע ובמהלכו מבצעי הטקס היו מבקשים רחמים.[1] ואכן, לפי תרגום אונקלוס המילה פֶּסַח משמע 'רחמים'. בפסוק לעיל פֶּסַח מתורגמת "חֲיָס" בהוראת 'רחמים' (קשור לעברית חַס כמו חס וחלילה) - ”וְתֵימְרוּן דֵּיבַח חֲיָס הוּא קֳדָם יְיָ דְּחָס עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל“ (אונקלוס על שמות יב – פסוק כז) = "ותארמו זבח רחמים הוא לפני יהוה אשר ריחם על בתי בני ישראל".
- מצרית בהגיית "פֶּסֶשְׁ כַּף" - pesesh kaf היה פריט פולחני עשוי אובסידיאן (שדמה באופן מפתיע למזוזה), ושנעשה בו שמוש סמלי / רטואלי לשם פתיחת פיו של המת המאפשרת לו לאכול פעם נוספת. השוו, מנהג השארת הכסא הריק, וכוסו של אליהו.
מידע נוסףעריכה
- לפי המקרא, מן פָּסַח 'דילג': ”וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל“ (שמות יב, פסוק כז).
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- איטלקית: Pesach, Pesah
- אנגלית: Paschal, Passover
- אספרנטו: Pesaĥo
- ארמית: פסחא
- גרמנית: Pessach
- דנית: pesach
- הולנדית: Pesach
- הונגרית: pészah
- טורקית: Hamursuz Bayramı, Pesah (חג המצות)
- יידיש: פסח
- יפנית: 過越
- נורווגית: pesaá
- לטינית: Pascha
- סינית: 逾越節
- ספרדית: Pésaj
- פורטוגלית: Pessach
- פרסית: پسح
- צרפתית: Pessa'h
- קוריאנית :유월절
- שוודית: pesach
מידע נוסףעריכה
- משמעות 2. קיים הבדל בין לשון המקרא שבדרך כלל הכוונה ליום י"ד בניסן (יום קודם לחג) שהוא יום שחיטת קרבן הפסח. ובלשון חז"ל הכוונה ליום ט"ו בניסן יחד עם ששת הימים שאחריו.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: פסח |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסח |
- מאמר על משמעות המילה פסח על פי מקורות בתנ"ך - ויקיטקסט
 חגים ומועדים דתיים: שבת | ראש חודש | ראש השנה (יום תרועה) | צום גדליה | עשרת ימי תשובה | יום הכפורים | סוכות | הושענא רבה | שמיני עצרת | חנוכה | עשרה בטבת | ט"ו בשבט | תענית אסתר | פורים | פסח | ספירת העומר | ל"ג בעומר | שבועות | י"ז בתמוז | בין המצרים | תשעה באב | ט"ו באב חגים ומועדים לאומיים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה | יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל | יום העצמאות | יום הרצל | יום ירושלים | יום השואה |
פָּסַחעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | פסח |
| שורש וגזרה | פ־ס־ח, גזרת השלמים |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- [מליצה] (פסח על) דילג, עבר אצל מקום כלשהו מבלי לגעת בו.
- ”וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם...“ (שמות יב, פסוק כז)
- ”אַל-נָא יַעַצְרוּנוּ פִּגְרֵי הַנֶּחֱשָׁלִים/ שֶׁבְּעַבְדוּתָם מֵתוּ – נִפְסַח עַל-הַחֲלָלִים!“ (מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה מן (1): לא ביצע פעולה מסוימת מתוך סדרה של פעולות.
- הציל, הגן, המליט.
- ”כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְהוָה צְבָאוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל, פָּסֹחַ וְהִמְלִיט“ (ישעיהו לא, פסוק ה)
- "ר' ישמעאל אומר... אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם, שנאמר "ופסחתי עליכם"; אין פסיחה אלא חייס [או: חסות], שנאמר "כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט" (יש' לא, ה)" (מכילתא פסחא, ז)
גיזרוןעריכה
- מקראי, במקור 'דילג, עשה קפיצה קטנה ברגל', קרוב אל פסע 'עשה צעד ברגל, עשה פסיעה'. משם פִּסֵּחַ 'צולע'.
- הקשר עם 'פֶּסַח' לא וודאי ושנוי במחלוקת במחקר המודרני.[1]
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
| השורש פסח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
פִּסֵּחַעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | פיסח |
| הגייה* | piseach |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | פ־ס־ח |
| דרך תצורה | משקל קִטֵּל |
| נטיות | ר׳ פִּסְּחִים (במקרא: פִּסְחִים); נ׳ פִּסַּחַת, נ"ר פִּסְּחוֹת |
- בעל מום ברגליו, צולע.
- ”כִּי כָל־אִישׁ אֲשֶׁר־בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב - אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ“ (ויקרא כא, פסוק יח)
- ”וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל-כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת.“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ח)
- ”אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, כִּי־נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.“ (ישעיהו לה, פסוק ו)
- ”עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי.“ (איוב כט, פסוק טו)
גיזרוןעריכה
- מקראי. משקל קִטֵּל הוא משקל אופייני לבעלי מומים (למשל: עיוור, אילם, קיטע). השורש הוא פ־ס־ח שעניינו דילוג, משום שאדם צולע נראה כמדלג.
- מקביל לאכדית pessû באותו משמע.