צולע

צוֹלֵעַעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צולע
הגייה^*
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	צ־ל־ע
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	נ׳ צוֹלַעַת, ר׳ צוֹלְעִים, נ"ר צוֹלְעוֹת

לשון המקרא מי שיש לו מום ברגליו ומתקשה בהליכה. בהשאלה: מתקשה במעשיו.
- ”הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ “ (צפניה ג, פסוק יט)
- העסק הצולע טרם נסגר
- המשימה נעשתה בצורה צולעת למדי.