צלע
צֵלַע או צֶלַעעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צלע |
| הגייה* | tsela׳ |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | צ־ל־ע |
| דרך תצורה | משקל קֵטֶל משקל קֶטֶל |
| נטיות | ר׳ צְלָעֹות; צֶלַע־, ר׳ צַלְעֹות־; כ׳ צַלְעֹו |
._Museo_Naval_de_Madrid.jpg)
- לשון המקרא בסיפור בריאתם של אדם וחוה – האיבר ממנו נבראת האישה, נקבת האדם.
- (אנטומיה) אחת העצמות הארוכות והמעוקלות, ששנים עשר זוגות שלהן מרכיבות את עיקר בית החזה. ותפקידן להגן על הריאות, הלב וכלי הדם הגדולים.
- ”הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ לַחוּץ, נָפְלָה מִן הַגָּג, נִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ג, משנה א)
- ”...אֶחָד בַּיָּרֵךְ, שְׁלֹשָׁה בַּקַּטְלִית, אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד, שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע...“ (משנה, מסכת אהלות – פרק א, משנה ח)
- סך־הכל יש 12 זוגות של צלעות, שאותן מחלקים לשלוש קבוצות, על פי חיבורן לעמוד השדרה, לעצם החזה וסחוס הצלע.
- לשון המקרא צד, עבר, דופן, שפה או פאה.
- ”וְשַׂמְתָּ אֶת-הַשֻּׁלְחָן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת-הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה; וְהַשֻּׁלְחָן--תִּתֵּן, עַל-צֶלַע צָפוֹן.“ (שמות כו, פסוק לה).
- ”וַיָּמָד קִיר-הַבַּיִת, שֵׁשׁ אַמּוֹת; וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב, לַבַּיִת--סָבִיב. וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל-צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים, וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר-לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב--לִהְיוֹת אֲחוּזִים; וְלֹא-יִהְיוּ אֲחוּזִים, בְּקִיר הַבָּיִת.“ (יחזקאל מא, פסוקים ה – ו).
- (גאומטריה) אחד מן הקטעים הסוגרים שטח לצורה דו ממדית או מהווה מצולע.
- משולש הוא מצולע בעל 3 צלעות, ומרובע הוא מצולע בעל 4 צלעות.
- (ימאות) בהשאלה (2): חלק קונסטרוקטיבי רוחבי בשלד של סירה או אונייה. תפקיד הצלעות להקשיח ולחזק את הדפנות והתחתית ולהעניק לגוף כלי השיט את צורתו.
- ” וכשמגיעים במסעם עד בבל, הם פורקים את משאם ומכריזים למכירה את צלעות האניה ואת כל הקנים, ואת העורות הם טוענים על החמורים ושבים לארמניה.“ (היסטוריה, מאת הרודוטוס, תרגום: אלכסנדר שור, בפרויקט בן יהודה)
- ”הציפוי של אנית גוקסטאד, כמו כל אניות הצפון, היה ליווח מרועף המסומר אל הצלעות במסמרי ברזל.“ (משוטים ומפרשים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)
גיזרוןעריכה
- ארמית עלע (חילוף אותיות צ–ע מעברית לארמית). אכדית: ṣēlu.
- 5. ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940; האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
מידע נוסףעריכה
- במקרא מכונה אשתו של אדם צלעו (על פי המתואר בבראשית, בריאת האשה מצלע האדם): ”ואיד נכון לצלעו“ (איוב יח, פסוק יב).
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
צלע של אונייה
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
 ערך בוויקיפדיה: צלע |
צָלַעעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | צ־ל־ע |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא הלך בצורה לא תקנית. מחמת מום ברגלו וקושי בהליכה.
- בהשאלה: נכשל במעשיו. או לא התקדם כמו שצריך ומצופה.
נגזרותעריכה
צֶלַע בעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- בהשאלה: כשלון.