מוּם

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מום
הגייה* mum
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ מוּמִים
  1. מגבלה או פגיעה קבועה הנגרמת עקב פגיעה פיזית או מוּלדת, אשר ברוב המקרים אינה ניתנת לטיפול.
    • הנער עבר ניתוח לתיקון מום מולד בלבו.
    • "וְאִישׁ כִּי־יַקְרִיב זֶבַח־שְׁלָמִים לַה', לְפַלֵּא־נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן - תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל־מוּם לֹא יִהְיֶה־בּוֹ" (ויקרא כב, כא)
    • "וְאִישׁ כִּי־יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ: שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" (ויקרא כד, יט־כ)
    • בפנים (בספר בן סירא) נכתב מום,ובחוץ (בתוספות הפרשנים) מפורש במילה שהיתה, ידועה אז להמון העם: דופי (אברהם כהנא, במבוא על ספר בן סירא. תרע"ג 1913)

גיזרון

עריכה
  • בספר דניאל מופיע בכתיב "מאום" כאשר הוראת הקרי היא "מום": ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים [...]“ (דניאל א, פסוק ד), וגם - ”וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם“ (איוב לא, פסוק ז) כלומר המילה מום נוצרה על ידי הבלעת האות א' מתוך המילה מאומה (כלום), שבאה לתאר מצב של היעדר תפקוד גופני כלשהו.[1]

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

סימוכין

עריכה
  1.   אבשלום קור, "באופן מילולי: הבלעת האות א' בתנ"ך". ‏icast‏, 29.8.2010