מאומה

מְאוּמָה

יש חומרי או מעשה כלשהו; כלום.
- "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב יב).
- "וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה, הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא" (ירמיהו לט י).
- "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ." (דברים כד י).

מקרא. עפי גסניוס "מה+ומה", מקביל אל הביטוי הלטיני - 'קוִוידקוִויד' quidquid מה שתגיד,לא משנה,מה שיהיה.
קרוב אל מום. מילה דומה במקרא מאום שמעידה שהמשמעות היא פגם קטן שמץ ”וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם“ (איוב לא, פסוק ז) ”ילדים אשר אין בהם כל מאום (מום)“ (דיניאל א, פסוק ד)