| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
מאום
|
| הגייה* |
me'um
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
הלחם בסיסים
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא דבר קטן. הקטן ביותר הנתפס בחוש.
- ”אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מֻאוּם“ (איוב לא, פסוק ז)
- לשון המקרא דבר קטן ושלילי. פגם.
- ”יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאום [מוּם] וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה“ (דניאל א, פסוק ד)
- "ר' אליעזר אומר ממזר, מאי ממזר, מאום זר" (מסכת כלה פרק ב הלכה א)
- קרוב למילה מאומה. מופיעה פעמיים במקרא בפסוקים לעיל.
- במקור מֻאוּם נהוג מְאוּם גם כקיצור למאומה.
