כלום

כְּלוּם א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כלום
הגייה*	klum
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	כ־ל־ם
דרך תצורה	משקל קְטוּל
נטיות

1. כל מה, משהו, כלשהו (בעיקר בשלילה).

   • אבל חולה לאונסו פטור מכלום. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כב, עמוד ב)
   • (אמר:) כנדרי כשרים, לא אמר כלום. (משנה, מסכת נדרים, פרק א, משנה א)
   • עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום? (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קה, עמוד א)

2. [סלנג] אַיִן, לא כלום.

   • מה נשאר? -כלום.

3. [סלנג] מעט מאוד.

   • זה כלום כסף לכמות כזאת של תיבות, כל שירות ענן יעלה לך יותר מזה בהרבה (מאוד!), וגם אם תקים לבד יעלה לך הרבה יותר (בעיקר רישוי) (lilimeshi, "זה כלום כסף לכמות כזאת של תיבות". ‏כיפה‏, 27/04/15).
   • עוגת הבית - קלה מאד להכנה, כלום זמן עבודה, חומרים פשוטים (אמא_חדשה, "פורום מתכונים". ‏פורום מומחי IT‏, 15/05/15).

גיזרון

לשון חז"ל. המילה כְּלוּם^[1] מופיעה לראשונה בלשון התנאים, שבה היא מחליפה את מְאוּמָה המקראית. כמו כן היא משמשת, בעיקר בלשון האמוראים, כמילת שאלה המחליפה את ה"א השאלה המקראית (לשימוש זה ראו להלן). המילה מתועדת גם בכמה מניבי הארמית המאוחרת: ארמית בבלית וארמית גלילית – כְּלוּם; ארמית שומרונית – כלום (במסורת ההגייה: kēlom); ארמית נוצרית – ܟܘܠܘܡ, ܟܠܘܡ, ܟܘܠܡ, ܟܘܠܝܡ, ܟܝܠܘܡ (כולום, כלום, כולם, כולים, כילום).^[2] מקורה איננו ברור. רוב ההסברים שהוצעו גוזרים אותה, בדרך זו או אחרת, מצירוף של המילה כֹּל עם מילה או רכיב נוסף.

יש הסבורים שמקור המילה כְּלוּם בעברית, ושהיא נשאלה לארמית מלשון התנאים. הסברה המקובלת היא שהמילה התקצרה מן הצירוף כָּל מְאוּם (מְאוּמָה),^[3] או לפי סברה אחרת, מן הצירוף כָּל מָה. אחרים גוזרים אותה מצורה קדומה מעין kullu-ma*,‏^[4] צירוף של המילה kullu* (היא כֹּל בטרם נשילת סיומת היחסה) ושל המילית השמית ma- (מ"ם אנקליטית),^[5] שמשמשת כאן בתפקיד של גזירת כינוי סתמי (השוו לאכדית kalama/kaluma = "הכול"; יש המשערים שהצורה האכדית היא המקור הישיר לצורה העברית-ארמית כְּלוּם). לדעה אחרת, המילה איננה קשורה למילה כֹּל, אלא היא גזורה במשקל קְטוּל מן השורש השמי כל"ם שעניינו דיבור (השווּ לערבית كَلَام (כַּלַאם) = "דברים"), ולפי הסבר זה היא מקבילה למילה דָּבָר הן במובן והן בתצורה.^[6] עם זאת, אין בהצעה זו כדי להסביר את שימושה של כְּלוּם בעיקר בשלילה.

חוקרים אחרים סבורים שמוצא המילה כְּלוּם בארמית. לפי אחת הסברות, המילה התגלגלה מן הצירוף הארמי כֻּל מָא שמשמעו "כל דבר" (והשווּ לגיזרון העברי מן כָּל מָה שנזכר לעיל), הנכתב גם כמילה אחת בסורית: ܟܽܠܡܳܐ (כֻּלְמָא).^[7] משה בר-אשר מציע מקור ארמי אחר: הצורה כְּלָמָא, המופיעה בתרגום יונתן לנביאים כתרגום למילה כְּאַיִן וכיו"ב. היא מורכבת מכ"ף הדימיון ומהמילה לָמָא (→ לָא מָא) ובארמית-סורית: (לָמָא) בהוראות:'אין', או 'כמעט'. לפי השערה זו, התנועה הסופית של כְּלָמָא נשמטה (← *כְּלָם), ותנועת הקמץ תחת הלמ"ד נתעגלה לשורוק בהשפעת המ"ם השפתית.^[8]

לפי טענה פופולרית אך מוטעית, כְּלוּם היא ביסודה צירוף של כ"ף הדמיון + לוּם, מילה נדירה כביכול שמשמעה "חרצן הזית"; כְּלוּם משמעה, אם כן: "דבר קטן כחרצן הזית, כל דבר שהוא". לאמתו של דבר, ה"מילה" לוּם איננה קיימת כלל.

צירופים

• לא אמר כלום
• לא כלום

נגזרות

• כלומניק

מילים נרדפות

• משהו
• דבר מה

1. מאום, מאומה  
2. לא דבר, שום דבר

תרגום

1

• אנגלית: something‏, anything‏‏‏‏
• ולשית: dim‏‏‏‏
• ספרדית: nada‏, algo‏‏‏‏

2

• אנגלית: nothing‏‏‏‏
• ערבית: لا شيء‏‏‏‏
• ספרדית: nada

ראו גם

• כלאם פאדי
• כולם

הערות שוליים

1. ↑  כך היא מנוקדת בכל כתבי היד ועל פי כל מסורות ההגייה, בעברית ובארמית היהודית. במסורת הכתיב יש עדויות בודדות אך מובהקות לצורה "כולום" (ואולי גם "כולם"), המעידה על הגיית הכ"ף בתנועת u או o, כנראה חטופה. לא ברור אם זוהי הגייה מקורית, שהתקיימה גם בלשון התנאים, או שהיא מהווה התפתחות משנית או דיאלקטית. על כל פנים, משתקפת כאן הגייה ארץ-ישראלית מבוססת, שעולה גם ממגוון הצורות שבארמית נוצרית (ראו להלן). ראו: מרדכי מישור, "לשון חכמים לאור האפיגרפיה", מחקרים בלשון ד (תש"ן), עמ' 261–263; משה בר-אשר, "משקל פְּעוּל בלשון המשנה ומה שמסתעף ממנו", לשוננו סו (תשס"ד), עמ' 63–64.
2. ↑  לשחזור מבטא הצורות שבארמית נוצרית והתפתחותן המשוערת ראו: משה בר-אשר, מחקרים בסורית של ארץ ישראל: מקורותיה מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה, ירושלים תשל"ז, עמ' 446 הערה 170. והשווּ השערתו של גלוסקא, בהערה 7 להלן.
3. ↑ ראו: חנוך יהודה קאהוט, ערוך השלם, ד, וינה תרמ"ה, עמ' 238; וכן במילונים השונים.
4. ↑  Jakob Barth, Die Pronominalbildung in den semitischen Sprachen, Leipzig: Hinrichs, 1913, p. 171; Alice Faber, "Indefinite Pronouns in Early Semitic", in: Yoël L. Arbeitman (ed.), Fucus: A Semitic/Afrasian Gathering in Remembrance of Albert Ehrman (Current Issues in Linguistic Theory 58), Amsterdam/Philadelphia: John Benjamins, 1988, p. 222. פייבר סבורה שלא ניתן לשחזר את איכות התנועה הראשונה, ולכן מציעה: kVllu-ma*‏ (V = תנועה קצרה כלשהי: a/i/u). היא מעריכה שהמילה כְּלוּם שאולה מארמית (שם, עמ' 225).
5. ↑  על צורן זה ראו: Horace D. Hummel, "Enclitic Mem in Early Northwest Semitic, Especially Hebrew", Journal of Biblical Literature 76 (1957), pp. 85-107.
6. ↑  דוד ילין, חקרי מקרא: איוב, ירושלים תרפ"ז, עמ' 25.
7. ↑  יצחק גלוסקא מציע התפתחות פנים-ארמית משוערת, הדומה להתפתחות הצורות הסֶּגוליות בלשון זו, כדלקמן: kúlma (הסימן הדיאקריטי מעל התנועה [ú] מסמן את ההטעמה) ← kulm (נשילת תנועה סופית בלתי מוטעמת) ← kulúm (ביקוע צרור, הידמות תנועת העזר ומעתק הטעם להברה הסופית) ← k^elúm (חיטוף תנועה קצרה בלתי מוטעמת בראש מילה). צורות כתיב העשויות לרמוז לשלבי התפתחות אלה אכן מתועדות, כמתואר לעיל, בארמית נוצרית (אך בר-אשר [הערה 2 לעיל] מסבירן בדרך שונה). ראו: יצחק גלוסקא, השפעת הארמית על לשון המשנה, א, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשמ"ח, עמ' 560–561. ושם סקירה של הסברות השונות על מקור המילה.
8. ↑  משה בר-אשר, "משקל פְּעוּל בלשון המשנה ומה שמסתעף ממנו", לשוננו סו (תשס"ד), עמ' 82.

כְּלוּם ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כלום
הגייה*	klum
חלק דיבר	מילת שאלה
מין
שורש	כ־ל־ם
דרך תצורה	משקל קְטוּל
נטיות

1. מילת שאלה, בדרך כלל של שאלה רטורית שתשובתה שלילית.

   • עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום? (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קה, עמוד א)
   • כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א)

גיזרון

על מוצא המילה ראו לעיל.

מילים נרדפות

• האמנם
• האם