דֹּפִי

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דופי
הגייה* dofi
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־פ־י/ה
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ -; דָּפְיוֹ, דָּפְיָם
  1. לשון המקרא ליקוי או ענין הראוי לגנאי ומיוחס בדרך כלל לבני אדם.
    • ” תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃“ (תהלים נ, פסוק כ)

גיזרון

עריכה
  • המקור על פי מילון אבן שושן ועפ"י חוקר העברית והמקרא פ' קאאוץ' הוא המלה "דָפְיָא"' בארמית.[דרוש מקור] תיבת "דֹפִי" כפי שהיא מנוקדת במרבית המילונים כצורה הרגילה - מקורה בשגיאה, ויש לנקד: "דֳּפִי", זאת בשל חוקי הניקוד החלים בצורת הֶפְסֵק.[1] השוו: חֳלי ← חֹלִי, יֳפי ← יֹפִי.
  • על פי רש"י "דופי" הוא "דבר גנאי לדחותו לשון יהדפנו". נראה שרש"י מתבסס על הדמיון בין דופי לבין להדוף ונידף.

צירופים

עריכה

נגזרות

עריכה
  • דפיון. (פיוט: "להרבות למו פדיונים, לכבסם מצחן דפיונים". שחרית ליום כיפור).

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

סימוכין

עריכה
  1. האקדמיה ללשון העברית, צוּרוּת הֶקְשֵׁר וְהֶפְסֵק, תאריך עדכון 16/10/2018.