חגר
חִגֵּר אעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חיגר |
| הגייה* | chiger |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ג־ר א |
| דרך תצורה | משקל קִטֵּל |
| נטיות | עפ"י המקרא: ר׳ חִגְרִים, נ׳ חִגֶּרֶת, נ"ר חִגְרוֹת |
- לשון חז"ל בעל מום באחת מרגליו או בשתיהן אשר גורם לו צליעה.
- "מנה ביום אלא רואין אותן כאילו חגר שומר קישואין וא"ת לקתה מדת הדין מדת הדין לא לקתה שכבר נותן לו דמי ידו ודמי רגלו אבל הכהו וצמתה ידו הכהו וצמתה רגלו רואין אותו" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ט', א')
- "שאין בהן דעת איזה הוא שלא כראוי כל שאין יכול לעמוד ברוח מצויה רועה שמסר צאנו לרועה אחר ראשון חייב ושני פטור המוסר צאנו לרועה אפי' חגר אפי' חולה" (תוספתא, סדר נזיקין, מסכת בבא קמא, פרק ו', ח')
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
מידע נוסףעריכה
- בתנ"ך נהוג שדגש נשמט כאשר האות הדגושה מנוקדת בשווא נח (בייחוד במשקל "קִטֵּל" ובפועלי חפ"נ) , כך למשל: עִוְרִים, פִּקְחִים, יִקְחוּ וכו'..אולם, עפ"י החלטותיה של האקדמיה ללשון העברית: "דגש חזק הבא במילה (או בנטייתה) יבוא בצורות הנוטות גם כאשר האות שוואית. למשל: יִקַּח- יִקְּחוּ, עִוֵּר-עִוְּרִים" [1] ראוי להדגיש כי הדוגל עפ"י דרך התנ"ך-בהשמטת הדגש, אינו טועה כלל וכלל.
ראו גםעריכה
| השורש חגר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
חִגֵּר בעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חיגר |
| שורש וגזרה | ח־ג־ר ב, גזרת השלמים, פ"ג |
| בניין | פִּעֵל |
- חיבר מותניו בחגורה.
- עליך לְחַגֵּר חגורתך בטרם תחל הנסיעה.
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית gird, wear a belt
- יידיש גערד
- ערבית كسا
ראו גםעריכה
חָגַר אעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חגר |
| שורש וגזרה | ח־ג־ר ב, גזרת השלמים, פ"ג |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון המקרא הקיף, כרך סְביב-.
- ”וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה, לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרֹן וְיַד-בָּנָיו“ (שמות כט, פסוק ט)
- ”וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-בְּנֵי אַהֲרֹן, וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט, וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם, מִגְבָּעוֹת--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה“ (ויקרא ח, פסוק יג)
- ” וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי; וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי, אָחִי הוּא“ (מלכים א׳ כ, פסוק לב)
- בהשאלה חיבר חגורה לגופו.
- ”וְכָל-מוֹאָב, שָׁמְעוּ, כִּי-עָלוּ הַמְּלָכִים, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל-הַגְּבוּל“ (מלכים ב׳ ג, פסוק כא)
גזרוןעריכה
- בזמן כתיבת ספר דברי הימים בבואו למסור גרסה עדכנית לנאמר בספר שמואל, משמיט המחבר את תיבת ח-ג-ר שהפכה בתקופתו למיושנת, ראו - ”דָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד“ (שמואל ב, פסוק ו). ”וְעַל-דָּוִיד אֵפוֹד בָּד“ (דברי הימים א׳ טו, פסוק כז). [1].
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
תרגוםעריכה
למשמעות (1):
- אנגלית To encase
- יידיש אַרומרינגלען
- ערבית لابَسَ, طَوَّقَ, حَفَّ
למשמעות (2):
- אנגלית gird, wear a belt
- יידיש גערד
- ערבית كسا
חָגַר בעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חגר |
| שורש וגזרה | ח־ג־ר א, גזרת השלמים, פ"ג |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל צָלַע, לא היה יציב בהליכתו.
- "ר' שמעון בן גמליאל אומר: אם היה חוגר באחת מרגליו או סומא באחת מעיניו מומין גדולין הן יוציא ויתן כתובה" (תוספתא, סדר נשים, מסכת כתובות, פרק ז', י')
- לאחר שגולן שבר את כף רגלו ונחבש בגבס, הוא חגר במשך חודש ימים.
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
| השורש חגר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
ראו גםעריכה
חָגַר געריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חגר |
| שורש וגזרה | ח־ג־ר א, גזרת השלמים, פ"ג |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- לשון חז"ל נעצר מעט במכשול, נתקע לא עבר חלק.
- וכמה פגימתה? שתהא חוגרת הציפורן.
גיזרוןעריכה
סעיף זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהשלים אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ראו גםעריכה
- ↑ מחברת - שרה יפת, 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים' : מחקרים בתקופת שיבת ציון: תולדותיה, ספרותה, לשונה, השקפותיה וע ירושלים מוסד ביאליק 2017 עמ' - 669