יהודי

יְהוּדִיעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	יהודי
הגייה^*	yehudi
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	י־ה־ד
דרך תצורה	יהודה + ־ִי
נטיות	נ׳ יְהוּדִיָּה, ר׳ יְהוּדִים, נ"ר יְהוּדִיּוֹת

בן לעם היהודי, או מי שמקיים את כללי הדת היהודית ואינו משייך עצמו לדת אחרת.
- ”אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי.“ (אסתר ב, פסוק ה)
- ”וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה, יָלְדָה אֶת-יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת-חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ, וְאֶת-יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ [...]“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק יח)
- יום המנוחה ליהודים במדינת ישראל הוא שבת.
דבר הקשור ביהדות או ביהודים.
- טקס בר המצווה הוא סממן יהודי מובהק.
- שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם הן בישראל ובארצות הברית.
אדם משבט יהודה.
- ”בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה כָּל נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.“ (ירמיהו נב, פסוק ל)

המילה גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של אדם (אחד מבניו של יעקב), אחר־כך כשמו של שבט משבטי ישראל, ולבסוף כשמה של ממלכה שהוקמה בנחלתו של השבט. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מאזור יהודה (האזור ההררי שמסביב לירושלים). מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני־לאומי יהודי, ודברים הקשורים בהם.

ערך בוויקיפדיה: יהודים

ערך בוויקיפדיה: מיהו יהודי