כּוּשִׁיעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כושי
הגייה* kushi
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה כוש + ־ִי
נטיות נ׳ כּוּשִׁית;
 
כושי מעטר נמר בחברבורות,
ע"פ רודיארד קיפלינג.
  1. מבני ארץ כוש.
    • ”וַיִּשְׁלְחוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ אֶת יְהוּדִי בֶּן נְתַנְיָהוּ בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ בֶן כּוּשִׁי (ירמיהו לו, פסוק יד)
    • ”וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן.“ (ירמיהו לח, פסוק ז)
  2. אדם שעורו שחור.
    • ”הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו“ (ירמיהו יג, פסוק כג)
    • מלחמת האזרחים בארה"ב היתה על רקע שעבוד הכושים.
  3. כינוי לאדם לבן שעורו שזוף במיוחד.
    • "הקרינה החזקה בחופי גואה,לא בריאה לאשכנזים, הופכת אותך לכושי תוך שעתיים"
    • בפונדק של כושי רימון ארגנו מסיבות שהשתיקה יפה להם.
  4. מתאר חיצוניות כהה.
    • ”אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי, פָּסוּל; וְהַיָרוֹק כְּכַרְתִי, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל“ (משנה, מסכת סוכהפרק ג, משנה ו)
    • כּוּשִׁי כֶּלֶב קָט / נִשְׁאָר אַתָּה לְבַד / אֶת אָזְנֶיךָ פְּתַח / וְאֶת עֵינֶיךָ פְּקַח / לִשְׁמֹר עַל בֵּיתִי / לִשְׁמֹר עַל חֲצֵרִי.“ (כושי כלב קט, מאת אנדה עמיר-פינקרפלד בזֶמֶרֶשֶׁת)
    • ”אֵיךְ אֵשֵׁב אֲנִי, לָבָן בֵּן לְבָנִים מִיָּמַי בְּרֵאשִׁית / בִּכְפִיפָה אַחַת עִם חֲתוּלָה כּוּשִׁית? / לֹא נָאֶה לִי וְלֹא יָאֶה לִי! / קָרְאוּ הַשְּׁכֵנִים: לֵךְ לְךָ, חֲזִיר; גַּם לָנוּ לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה!“ (דִּירָה לְהַשְׂכִּיר, מאת לאה גולדברג).

צירופיםעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: כושי
  טקסט בוויקיטקסט: ביאור:כושים ועבדים