גר

גֵּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גר
הגייה^*	ger
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ו־ר
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ גֵּרָה או גִּיּוֹרֶת, גֵּרַת־; ר׳ גֵּרִים, גֵּרֵי־; נ"ר גֵּרוֹת;

לשון המקרא אדם שעזב את ארצו ומתגורר בארץ זרה.
- ”לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא, לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.“ (דברים כג, פסוק ח)
לשון חז"ל גוי בן חסר דת או בן דת אחרת שהתיהד; נכרי שקיבל על עצמו את הדת היהודית.
- ”גֵּר וְנָכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נָכְרִי, יָכֹל הוּא לוֹמַר, טל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת. וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ו, משנה י)
- ”גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה: דברי רבי אלעזר.“ (ירושלמי, מסכת קידושין – פרק ג, הלכה יב)
- ”גר ששינה שמו בשם הגוים כשר וכן אתה אומר בגירה. גיטין הבאין ממדינת הים אף על פי ששמותיהן כשמות הגוים“ (תוספתא, מסכת גיטין – פרק ו, הלכה ד)

מן שורש מקראי: ג־ו־ר, (לגור). המילה מופיעה בצורות דומות בשפות שמיות נוספות - במגוון שפות כנעניות (פיניקית, אוגריתית, מואבית, עמונית): גֵּר - תושב שאינו אזרח, בן חסות. ערבית: جَار (גָ'אר) - פליט, וכפועל: جَارَّ (גָ'ארַ) - לשכון, להיות מעבר לגבול. מסתבר שיש קשר גם למילה האכדית gerru - שביל, דרך.
מצרית-קדומה: gr בהוראת: להחריש, להשתתק. להלן הירוגליף:

במילונו של באדג' - גֵּר gerr בהוראת לברוח, להמלט בבעתה. להלן הירוגליף (תיבת 'גר' grr + סמל של 'מושב' לציון ישיבה במקום).^[1]

ערך בוויקיפדיה: גיור

שָׁכַן בְּמָקוֹם.
- ”וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ“ (ויקרא יט, פסוק לג)
- ”מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ“ (תהילים טו, פסוק א)
נדיר בָּגַד בְּ-, זָנָה תַחַת-.
- "בנעוריה פן תגור" (בן סירא, מ"ב, ט')
לשון המקרא נֶאֱסַף, הִתְקַהֵל (וּבְיִחוּד לְצֹרֶךְ מִלְחָמָה).
- ”אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב; כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת“ (תהילים קמ, פסוק ג)
- ”יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ הֵמָּה עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי“ (תהלים נו, פסוק ז)

(3) שורש ג־ו־ר נמצא במשמעות זו במילים נוספות במקרא, כמו מגורה, ממגורה. יש קרבה לשורש א־ג־ר, וכמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ז' ע"א). ראב"ע (תהלים נו,ז) ציין שיש גם קרבה לשורש ג־ד־ד, בחילוף ד-ר.

למשמעות (1):

השורש ג־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

ג־ו־ר	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גָּר	גָּר	יָגוּר	גּוּר	לָגוּר
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	גִּיֵּר	מְגַיֵּר	יְגַיֵּר	גַּיֵּר	לְגַיֵּר
פֻּעַל	גֻּיַּר	מְגֻיָּר	יְגֻיַּר	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	מִתְגַּיֵּר מִתְגּוֹרֵר	יִתְגַּיֵּר יִתְגּוֹרֵר	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	לְהִתְגַּיֵּר לְהִתְגּוֹרֵר

שים לב! הציווי של שורש זה בבניין קל זהה לציווי של השורש י־ג־ר, כאשר השימוש בצורת הציווי "גּוּר" שכיחה יותר במשמעות הפועל "יָגֹר".

↑ E.A. Wallis Budge, An Egyptian Hieroglyphic Dictionary, 1920. vol. 2, p. 810