גר גרור

גֵּר גָּרוּרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גר גרור
הגייה* ger garoor
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה צירוף
נטיות נ׳ גֵּרָה גְּרוּרָה, ר׳ גֵּרִים גְּרוּרִים
  1. לשון חז"ל גֵּר שהתגייר מעצמו או שהתגייר שלא לשם שמים, והגיור שלו אינו תקף מבחינה הלכתית.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י (ע"ז כד ע"א) הסביר שנקראים כך משום ש"מעצמן נגררין להתגייר". ואחרים הסבירו שנקראים כך משום שאינם נחשבים חלק מהותי מעם ישראל אלא רק כחלק נספח ונגרר[1].

מידע נוסףעריכה

  • על פי הביטוי הזה הוטבע הביטוי "גר גורר", סעיף שנוי במחלוקת בתוך חוק השבות.

הערות שולייםעריכה

  1. ר' יששכר תמר, עלי תמר, קידושין ד, א.