מגורה

לערך העוסק במְגוֹרֶה, בינוני סביל; ראו מְגֹרֶה.

מְגוּרָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מגורה
הגייה^*	megura
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ו־ר
דרך תצורה	משקל מַקְטֵלָה
נטיות	ר׳ מְגוּרוֹת; מְגוּרַת־, מְגוּרוֹת־

לשון המקרא מחסן, בית קיבול.
- ”הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה, וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת...“ (חגי ב, פסוק יט)
- ”מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי, מַפְרִישׁ עַד שְׁמֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן.“ (משנה, מסכת תרומות – פרק ד, משנה ב)
- ”בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר אֶת הַמְּגֻרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִי.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ד, משנה ו)

מילה יחידאית. משורש ג־ו־ר, קרוב אל מָגוּר ומגורים (דיור, דירה).
יש שהקבילו לשומרית: 𒄥 (גּוּר) - מידת נפח גדולה, ומשם באכדית: kurru, ומשם בעברית: כּוּר, אבל זה פחות סביר.

השורש ג־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

ג־ו־ר	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גָּר	גָּר	יָגוּר	גּוּר	לָגוּר
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	גִּיֵּר	מְגַיֵּר	יְגַיֵּר	גַּיֵּר	לְגַיֵּר
פֻּעַל	גֻּיַּר	מְגֻיָּר	יְגֻיַּר	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	מִתְגַּיֵּר מִתְגּוֹרֵר	יִתְגַּיֵּר יִתְגּוֹרֵר	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	לְהִתְגַּיֵּר לְהִתְגּוֹרֵר

שים לב! הציווי של שורש זה בבניין קל זהה לציווי של השורש י־ג־ר, כאשר השימוש בצורת הציווי "גּוּר" שכיחה יותר במשמעות הפועל "יָגֹר".

לשון המקרא פחד.
- ”מְגוֹרַת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן“ (משלי י, פסוק כד)
- "אמר המשורר: ואז שלח משנאי זה אשר שש לאידי אל מיודעיו בשורה, כבר בא יום אשר מאז אקוה תבואתו וסרה המגורה" (ר"ש הנגיד, אלוה עז)

השורש י־ג־ר הוא שורש מורכב ממשקל "פָּעֹל" הניטה בזמני העבר והבינוני לפי גזרת נפ"יו ובזמני העתיד והציווי לפי גזרת נע"ו/י.