שכן

שָׁכֵן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שכן
הגייה^*	shakhen
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	שׁ־כ־ן, גזרת השלמים
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ שְׁכֵנָה, ר׳ שְׁכֵנִים, נ"ר שְׁכֵנוֹת,שְׁכֵן־

לשון המקרא אדם המתגורר קרוב (לאדם אחר).
- השכן מהקומה השנייה שמר על הכלב שלי כאשר יצאתי לחו״ל.
- ”וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן.“ (ישעיהו לג, פסוק כד)
- ”וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.“ (שמות יב, פסוק ד)

בפסוק המופיע בישעיה ”וּבַל-יֹאמַר שָׁכֵן, חָלִיתִי“ (ישעיהו לג, פסוק כד) החוקר דוד ילין הציע לפרש את המילה "שכן" במשמעות "נכה" . שבו מתואר איך אחרי מפלת סנחריב יצא כל העם מירושלים לבוז את הבזה הגדולה, אפילו המשותק בגופו (קרי-"שכן") לא טמן ידיו בצלחת והשתתף בבזה.^[1].

↑ דוד ילין, הוראות נשכחות לשרשים עבריים. לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תמוז תרפ"ח), עמ' 24

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שכן
הגייה^*	shkhen
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־כ־ן, גזרת השלמים
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ׳ שְׁכֵנָה, ר׳ שְׁכֵנִים, נ"ר שְׁכֵנוֹת

שנמצא בקרבת מקום.
- המחיר בחנות הראשונה לא מצא חן בעיני, ולכן נכנסתי אל החנות השכנה.

לשון המקרא שהה במקום ברצונו לקביעות. נכח לצורכי מגורים.
- ”לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן.“ (דברים לג, פסוק יב)
- ”וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן.“ (בראשית טז, פסוק יב)

לשון המקרא כלכל מגוריו של אחר; הכניס למקום מגורים.
- ”אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.“ (במדבר יד, פסוק ל)