סמוך

יש להוסיף לדף זה את הערך: סִמּוּךְ.

לערך העוסק בסְמוֹךְ כביטוי; ראו שיטת הסמוך.

סָמוֹךְ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סמוך
הגייה^*	samokh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ס־מ־ך
דרך תצורה	משקל קָטוֹל
נטיות	ר׳ סָמוֹכוֹת; סָמוֹךְ־, ר׳ סְמוֹכוֹת־

הסמוך הקדמי בסירת מפרש

לשון חז"ל חלק במבנה או כלי העשוי לתמיכה, שעליו עיקר הכובד.
- "הקיטע יוצא בקב שלו... סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן בעזרה כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס." (משנה שבת ו ח)
עברית חדשה (ימאות) חבל או כבל חזק ועבה לחיזוק אורכי של התורן בסירה או בספינת מפרשים.
- "הסמוכות הם חבלים המחברים את התורן עם מוט החרטום ועם הסיפון, ובשם רכסות (Shrouds) נקרא לעבותות הנמתחות מראש התורן אל צידי האניה [...]." (ון־לון, ספינות וספנים, תש"ג. תרגם מאנגלית: מ"ז ולפובסקי)
- "[...] מאחרינו עופפו־הצטופפו עורבי־הים העמוקים־מחֵקר. ובכל בוקר נראו הציפרים האלו שורות על שורות, רוגעות על סמוֹכוֹתינו." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)

מן ס־מ־ך, סָמַךְ – תָּמַך, שימש כמשענת לדבר מה.
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות, ת"ש-תש"א (1940); האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.

חבל לחיזוק אורכי של תורן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	קרוב
הגייה^*	samukh
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ס־מ־ך
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ סְמוּכָה, ר׳ סְמוּכִים, נ"ר סְמוּכוֹת

לשון חז"ל נמצא במרחק קצר, נמצא בקרבה.
- ”מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ד, משנה ד)
- ”לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ג)
- יש להקים גן ילדים בסמוך לכל ישוב.
לשון חז"ל חכם שנסמך. שסמכו את ידיהם עליו. שקיבל סמכות.
- רבי אלעזר היה סמוך מרבי עקיבא
לשון המקרא שבטוח שמשליך את יהבו על אחר.
- ”סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו“ (תהלים קיב, פסוק ח)

מהפועל המקראי סמך
במקרא משמעו השעין- נשען. וגם קירב- נגע. בחז"ל קירב. ומכאן סמוך -קרוב. (גם במובן של זמן)