קִרְבָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא קרבה
הגייה* kirva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ק־ר־ב
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות קִרְבַת־
  1. היות הדבר קרוב.
    • ”וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן – כְּגוֹי אֲשֶׁר־צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב; יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי־צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן.“ (ישעיהו נח, פסוק ב)
    • ”וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב; שַׁתִּי בַּאדֹנָי יהוה מַחְסִי, לְסַפֵּר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶיךָ.“ (תהלים עג, פסוק כח)
    • בזמן הסגרים של הקורונה, להרבה אנשים היה חסר תחושת קרבה.

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה