נכרי

נָכְרִי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נוכרי
הגייה^*	nokhri
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	נ־כ־ר ב
דרך תצורה	נכר + ־ִי
נטיות	נ׳ נָכְרִית או נָכְרִיָּה, ר׳ נָכְרִים, נ"ר נָכְרִיּוֹת

זר, שאיננו בן המקום; לא מוכר.
”יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ.“ (משלי כז, פסוק ב)
שאיננו יהודי.
"שפחה נוכרית בבית ישראל, המבשלת בשביל הישראלים, נוהגין להקל." (קיצור שולחן ערוך לח#(ז))
של לא-יהודים.
”כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.“ (שמות יח, פסוק ג)

”וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנָיו, לֹא נָסוּר אֶל-עִיר נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה; וְעָבַרְנוּ, עַד-גִּבְעָה.“ (שופטים יט, פסוק יב)