ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רב
|
הגייה* |
rav
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ר־ב־ב א
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
נ׳ רַבָּה, רַבַּת־; ר׳ רַבִּים, רַבֵּי־; נ"ר רַבּוֹת
|
- בכמות גדולה, במספר גדול.
- ”וַתֹּאמֶר אֵלָיו: גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן.“ (בראשית כד, פסוק כה)
- ”אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.“ (יונה ד, פסוק יא)
- לשון המקרא גדול.
- ”יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב.“ (תהלים מח, פסוק ג)
- לשון המקרא [תואר־הפועל] מספיק, יותר מן הדרוש.
- תחילית המתווספת לשם או לתואר המתכוון לדבר בעל יותר מדבר אחד.
- לשון המקרא היה להרבה, היה בכמות גדולה.
- ” וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם“ (בראשית ו, פסוק א)
- ”וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.“ (שמות א, פסוק ז)[דרושה הבהרה]
- ”...כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם.“ (ירמיהו ה, פסוק ו)
- ”וְרִחַק יְהוָה אֶת-הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.“ (ישעיהו ו, פסוק יב)
- ”הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי / מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?“ (אֶל הַצִפּוֹר, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רב
|
הגייה* |
rav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ר־ב־ב א
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
נ׳ רַבָּה (רַבָּנִית). ר׳ רַבּוֹת[1] רבנים[דרושה הבהרה] נס׳ רַבּוֹ.
|
- לשון המקרא בעל משרה גבוהה בשלטון, מפקד, בעל דרגת פיקוד.
- ”וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל.“ (ירמיהו לט, פסוק יג)
- לשון חז"ל אדון
- ”מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ קִיתּוֹן עַל פָּנָיו.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ב, משנה ט)
- לשון חז"ל בהשאלה מן (2): (יהדות) גדול בתורה, סמכות בעניני אמונה והלכה.
- המילה קיימת במקרא בלשון חז"ל, ובארמית.
ערך בוויקיפדיה: רב |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רב
|
הגייה* |
rav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ר־ב־ב ב
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ רַבִּים
|
- [לא בשימוש] לשון המקרא מי שיורה חצים.
- ”יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי.“ (איוב טז, פסוק יג)
- ”הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כׇּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי [לָהּ] פְּלֵיטָה“ (ירמיה נ, פסוק כט)
- מקור המילה במקרא.[דרושה הבהרה] מן הפועל רָבָה (רובה קשת) לפי הבנה אחת.
- לשון המקרא [לא בשימוש] ירה.
- ”וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם“ (תהלים יח, פסוק טו)
- ”וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים“ (בראשית מט, פסוק כג)
- מקרא. מקביל לשורש ר־ב־י/ה, השווה: ”וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת“ (בראשית כא, פסוק כ).
”וָרֹבּוּ“ (בראשית מט, פסוק כג)
- לדעת רש"י ורש"ר הירש אינו בהוראת ירייה אלא מריבה (רָב). וראב"ע גזר מלשון ריבוי (רַב ב).
- לשון המקרא התעמת בויכוח או במאבק, היה ביחסי איבה.
- ”וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ. “ (בראשית כו, פסוק כא)
- ”וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם.“ (נחמיה יג, פסוק כה)
השורש ריב
|
השורש ר־י־ב הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
ר־י־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
רָב
|
רָב
|
יָרִיב
|
רִיב
|
לָרִיב
|
נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
הִפְעִיל
|
הֵרִיב
|
מֵרִיב
|
יָרִיב
|
הָרֵב
|
לְהָרִיב
|
הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
|
|
|
|
|
פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְרוֹבֵב
|
מִתְרוֹבֵב
|
יִתְרוֹבֵב
|
הִתְרוֹבֵב
|
לְהִתְרוֹבֵב
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
רוב
|
הגייה* |
rov
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ר־ב־ב א
|
דרך תצורה |
משקל קֹטֶל
|
נטיות |
|
- לשון המקרא כמות גדולה, שפע.
- ”וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד.“ (יהושע ט, פסוק יג)
- ”לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יהוה...“ (ישעיהו א, פסוק יא)
- ”אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף.“ (תהלים קו, פסוק ז)
- לשון חז"ל החלק הגדול.
- ”כּוֹס שֶׁנִּפְגַּם רֻבּוֹ, טָהוֹר. נִפְגַּם בּוֹ שָׁלֹשׁ בְּרֻבּוֹ, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם מְפַזֵּר הוּא אֶת רֹב הַמַּיִם, טָהוֹר.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ל, משנה ג)
- ”אמר ר' חנינא: הולכין אחר רוב העיר, ואין הולכין אחר רוב סיעה.“ (בבלי, מסכת כתובות – דף טו, עמוד א)
- במשטר דמוקרטי הרוב קובע
- (יש לשכתב פירוש זה):ישנם שני סוגי רוב: רוב ברור שאין עוררין לגבי משמעותו , ורוב דחוק השנוי במחלוקת .
- בהלכה רוב הוא לפעמים 51 אחוז מתוך מאה. (רוב פשוט) ולפעמים יחס של 1:2 בדווקא.(סיכום השיטות בפת"ש יו"ד סימן ק"ט)
ערך בוויקיפדיה: רוב |
- ↑ רק בנסמך רַבּוֹתֵינוּ רַבּוֹתָיו וכדו'