רובה
לערך העוסק ברוּבָּהּ, הרוב שלה; ראו רוב.
רוֹבֶה א
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | רובה |
| הגייה* | rove |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־ב־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
| נטיות | רוֹבֵה־; ר׳ רוֹבִים |
- נשק קל בעל קנה ארוך, המשמש לירי כדורים.
- ”כולנו רוכבים על סוסינו, ואקדחים או רובים תלויים לנו על הכתפים או על החגורה.“ (רופא מאונס, מאת מאיר דיזנגוף, בפרויקט בן יהודה)
- ”ואחרי שהיו לו הרבה נכסים, שדות ויערים עסק כל היום בציד. כל עולמו עמד רק על שני דברים: על קני־הרובה ועל הכלבים.“ (רבי דוב, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- שמו של כלי הנשק בא לו מהפסוק המקראי ”וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת“ (בראשית כא, פסוק כ). אמנם שם ככל הנראה הוא פועל בינוני, בהוראת ירייה (ראה רב), או פועל בינוני של רבה במשמעות גידול ולימוד.
- בתחילה עשו הסופרים העבריים שימוש בצירוף "קנה־רובה" לתיאור כלי הנשק. על כך כתב אליעזר בן יהודה בעיתון "הצבי" בשנת 1896: "וכלי־הזין עודם מתענגים על רוב כבוד, ואפילו הכותב עברית, הרחוק מכל ענייני מלחמה ונשק, אנוס תדיר להזכיר את שם כלי הזין היותר רגיל; אך שם עברי לא קורא להילד הזה בהיוולדו, ובנחיצות גדולה החליטו הסופרים והרכיבו שתי מלים, ועשו מזה שם 'קנה רובה'. השם הזה, או הרכבת שני השמות האלה, כל־כך זרה לאוזן עברי, ככל ממזר בצורתו ומראהו, עד כי בכל פעם שבא הדבר לידינו להשתמש בו הנפש סולדת ממנו. ואין אנו יודעים מה לעשות בו ואיך להשתמש בו במספר רבים, איך לרככו ולהטותו לפי הצורך. האדון ילין, שהוא אחד מהמעטים אשר לו חוש דק בעבריות הלשון, הרגיש בזה והציע כמדומנו בהמליץ להשתמש בהשם 'רובה' לבדו. אבל, אפילו אם נניח כי לשורש ר־ב־ה יש באמת גם משמעת ירה חץ וכדומה, גם אז המשקל רובה יותר נאות להאדם ולא להכלי."
פרשנים מפרשים
עריכה- רש"י: "רובה קשת - יורה חצים בקשת."
- רשב"ם: "רובה קשת - מושך בקשת. ושני גזרות הן. "וימררוהו ורבו" [ברא' מט, כג] וגם "יסבו עלי רביו" [איוב טז, יג] מלשון רבב, כמו סובו מן סבב, שומו שמים מן שמם, דומו יושבי אי מן דממה דקה, כולם נכפלים באות אחרונה; אבל רובה מגזרת רבה [וכמו] עשה בנה קנה שיאמר עושה בונה קונה."
- רמב"ן: "רובה קשת - בעבור היות קשת תואר אמרו כי "רובה" הוא המורה החצים, מלשון יסבו עלי רביו (איוב טז, יג), וימררוהו ורבו (ברא' מט, כג), "וקשת" הוא העושה הקשתות. ויותר נכון "שרובה" הוא המורה, ויאמר על המורה החצים ועל משליך האבנים וזולתם, כאשר יאמר אשר יריתי ביני וביניך (ברא' לא, נא), ולכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא קשת. וכן וימצאוהו המורים אנשים בקשת (ש"א לא ג)."
- רש"ר הירש: "רבה קשת- אדם המלמד אחרים לירות בקשת".
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהתרגום
עריכה- אנגלית: rifle, gun
- אספרנטו: fusil
- גרמנית: Gewehr
- ערבית: بندقية (הגייה: בֻּנְדֻקִיַّה)
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: רובה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובים |
רוֹבֶה ב
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | רובה |
| הגייה* | rove |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ר־ב־ב א ר־ב־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קוֹטֵל |
| נטיות | ר׳ רוֹבִים |
- לשון חז"ל נער; בחור צעיר.
- ”הרובה שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובה“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק ה, הלכה א)
- ”בבית אבטינס ובבית הניצוץ היו עליות - הרובים שומרים שם“ (בבלי, מסכת תמיד – דף כה, עמוד ב)
- ”ומאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא“ (בבלי, מסכת סוכה – דף ה, עמוד ב)
גיזרון
עריכה- ארמית: רָבְיָא - נער (השווה תרגום אונקלוס בראשית כא,כ).
- ככל הנראה קשור לפועל רַב בהוראת: היה להרבה, שגיל הנערות הוא תקופה שבו הנער הולך וגדל. השווה אכדית: rabû - לִגְדוֹל.
- לדעת חלק מהפרשנים (רס"ג; ר"ח; רד"ק) זו המשמעות של ”רֹבֶה קַשָּׁת“ (בראשית כא, פסוק כ) - 'נער קשת', ולא 'יורה בקשת'.