צוֹעֵרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צוער
הגייה* tsoer
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ צוֹעֲרִים; צוֹעֵר־, צוֹעֲרֵי־
  1. לשון המקרא משוער: פקיד מלכות העוסק בגביית חלק מתנובת העדרים.
    • ” הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים.“ (זכריה יג, פסוק ז)
  2. לשון חז"ל עוזר ללוויים בבית המקדש.
    • "רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין עולין למנין, ואין עומדים על הדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראין." (משנה ערכין ב ו)
  3. עברית חדשה בהשאלה (2): חניך בקורס קצינים; אדם בתקופת הכשרתו לתפקיד מסוים, לרוב בשירות המדינה.

גיזרוןעריכה

 1. עפ"י טור סיני, "צָעוֹרִים" - בהוראת "פוקדים", "מבקרים-זמניים", "סוערים", ופירוש המילה הוא בתלמוד בארמית-סורית בהוראת בא לראות, בא לפקח.[1] ארמית-בבלית: "סור" בהוראת לבדוק, לבחון. השוו בעברית סר.
 2. כנראה מלשון צעיר. אך הרמב"ם כתב לשון צער שהיו מצערים את הבוגרים בקנאתם בקולם היפה והצלול.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

   פרח קצינים


ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: צוער

סימוכיןעריכה

  1. טור-סיני, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה. י"ג, ב'-ג‎' (תש"ה). עמ' 95.