רועה

רוֹעֶה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רועה
הגייה^*	roe
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ר־ע־י/ה
דרך תצורה	משקל קוֹטֵל
נטיות	ר׳ רוֹעִים, ר׳ רוֹעֵי־, נ׳ רוֹעָה, נ"ר רוֹעוֹת, נ׳ רוֹעַת־

רועה עזים

רועה כבשים

לשון המקרא מי שתפקידו לשמור על עדר הצאן או הבקר: לדאוג לבטחונו, למצוא לו מים ומחסה, ולהוליכו לאכול עשב באחו.
- בכל בוקר, הרועה יוצא עם עדר הכבשים למרעה בעמק ירוק ופתוח, ובכל ערב, הרועה אוסף את הכבשים, סופר אותן ומחזירן לדיר.
- ”וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.“ (בראשית ד, פסוק ב)
בהשאלה: מנהיג, מדריך, מוביל, מושל, שליט
- הרועה הולך בראש השיירה כדי להראות לה את הדרך.
- ”דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד.“ (קהלת יב, פסוק יא)
- ”לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עַל-הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת-עַמִּי, אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת-צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם; הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת-רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם-יְהוָה.“ (ירמיהו כג, פסוק ב)
לשון המקרא כינוי לאלוהים.
- ”רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה.“ (תהלים פ, פסוק ב)

גיזרון

מקביל לאכדית רֵאֻ rēʾû^[1] (אין ע באכדית), ארמית רַעְיָא^[2], ארמית-סורית ܪܳܥܝܳܐ (רֹעיֹא), פיניקית 𐤓𐤏‎𐤉‎ (רעי)^[3]. בינוני של הפועל רעה, שמקביל לאכדית רֶאֻ reʾû^[1], ארמית רעי^[4], ארמית-סורית ܪܳܥܶܐ (רֹעֶא, פועל עומד) או ܡܰܪܥܽܘܝܶܐ (מַרעוּיֶא, פועל יוצא).