אחו
אָחוּ
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אחו |
| הגייה* | akhu |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־ח־י/ה |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ אֲחָוִים; אָחוּ־, ר׳ אַחְוֵי־; כ׳ אַחְוִי |
- שטח אדמה מכוסה עשב המשמש לרוב למרעה.
- ”וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.“ (בראשית מא, פסוק ב)
- ”הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה; יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי-מָיִם?“ (איוב ח, פסוק יא)
- ”ויקר מקרהם לעבר על פני אחו, מקום מרעה לבהמה, וחמורים רועים באחו“ (האריה הלבן, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- עצרנו לארוחת צהריים באחו הירוק שבצד הדרך.
גיזרון
עריכהצירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אחו |
"אָחוּ", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 260)
- אָחוּ – צורת הרבים, האקדמיה ללשון העברית