אחו
אָחוּ
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אחו |
הגייה* | akhu |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־ח־י/ה |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ אֲחָוִים; אָחוּ־, ר׳ אַחְוֵי־; כ׳ אַחְוִי |
- שטח אדמה מכוסה עשב המשמש לרוב למרעה.
- ”וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.“ (בראשית מא, פסוק ב)
- ”הֲיִגְאֶה־גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה; יִשְׂגֶּה־אָחוּ בְלִי-מָיִם?“ (איוב ח, פסוק יא)
- ”ויקר מקרהם לעבר על פני אחו, מקום מרעה לבהמה, וחמורים רועים באחו“ (האריה הלבן, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- עצרנו לארוחת צהריים באחו הירוק שבצד הדרך.
גיזרון
עריכה- בלשון מצרית: acha 'היה ירוק' . בפפירוס אוקסירינכוס - 41 (Oxyrhynchus) שנמצא במצרים המתוארך לתקופה הפטולמאית מתועדת המילה - אחּהי akhi - בהוראת קנה סוף ,צמחים הגדלים סמוך למקווה מים [1].
- אכדית : אחו aḫu בהוראת גדה,חוף.
- געז: אֲחָ, בהוראת "בקר"[2].
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אחו |
"אָחוּ", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 260)
- אָחוּ – צורת הרבים, האקדמיה ללשון העברית